מינוי שליחות לחלוקת אתרוגים של שביעית בשמיטה תשס"א

תוכן:

למסמך המצורף - מינוי שליחות לחלוקת אתרוגים של שביעית בשמיטה תשס"א, הסכם שנחתם בסוף שנת תש"ס לקראת שנת תשס"א, שהיתה שנת שמיטה, מוסיף הרב פרל את הדברים הבאים: 

"לאתרוגים יש יחס מיוחד בהלכה, בשונה משאר הפירות. ההגדרה של עץ האתרוג היא, שהוא מצד אחד דומה לעץ פרי רגיל ששנת המעשרות שלו נקבעת לפי זמן חנטת הפרי (בדרך כלל הפריחה). ראש השנה של עצי פרי הוא ט"ו בשבט בכל שנה. ולכן אם החנטה של האתרוגים היתה לאחר ט"ו בשבט של השנה השישית הם צריכים להשתייך לשנה הששית אע"פ שיקטפו אותם בשנה השביעית, היינו בשמיטה, ואז בעצם אין להם קדושת שביעית, ואפשר לסחור בהם כבכל שנה ולהפריש תרומות ומעשרות לפי השנה הששית. אולם מצד שני קבעו חז"ל שעץ האתרוג דומה לירק, כיון שהוא "גדל על כל מים" כמו ירקות, ואם נדון אותו כירק, הרי שנת המעשרות והשביעית של ירקות נקבעת לפי זמן לקיטתם מהגינות. ולפי זה האתרוגים הנקטפים בשנה השביעית מקבלים דין של קדושת שביעית וממילא אסור לסחור בהם.

למעשה נוהגים בהלכה להחמיר כשתי השיטות.

בשנה שערכנו את ההסכם של 'אוצר בית דין' המצורף, אפשרנו לסוחר האתרוגים לספק את האתרוגים כשליח ביה"ד, היינו לחלק את האתרוגים בחינם, אך הוא רשאי לגבות את כל ההוצאות שלו והטירחה, והכסף שהוא גובה לא נתפס בקדושת שביעית. מכל מקום לאתרוגים יש קדושת שביעית וצריך לנהוג בהם בהתאם, היינו לא להפסידם ולא לעשות מהם מיני מרקחות ותרופות."