ערכאות של גויים במדינת היהודים

תוכן:

יחסו של הציבור הדתי למערכת המשפט במדינת ישראל הוא יחס מתוח, ולעתים לעומתי. המתח והעימות נובעים מפער נורמטיבי שבין משפט לבין הלכה ומפער אידאולוגי שבין ערכים דתיים לבין ערכים חילוניים-ליברליים. ההלכה, מצדה, מעצימה את הקונפליקט ביחסה השלילי למערכות משפט זרות, ובכללן בתי המשפט במדינת ישראל, הדנים על פי דין שאינו דין התורה.

מחקר המדיניות שלפנינו מבקש להציג את המתרחש במתחם ההלכתי בהתייחסו למערכת משפט זרה שדינה אינו דין התורה. פוסקי ההלכה בכל הדורות הרבו להיזקק לסוגיה זו. פסיקתם הייתה דיאלקטית: מצד אחד, מחאה תקיפה נגד פנייה לערכאות של גויים; מצד אחר, לנוכח הפנייה ההמונית של שומרי הלכה למערכות שיפוט זרות תרו חכמי ההלכה אחר סייגים שיאפשרו הכרה במציאות זו, עם כל הקושי שבדבר.

פוסקי ההלכה בני זמננו, לרבות הציונים שבהם, נוקטים בעיקר גישה שלילית כלפי מערכת המשפט הישראלית. עמדתם מתבססת על ההלכה הקדומה, אולם היא אחוזה גם בחזון הגדול של החייאת משפט התורה במדינת היהודים המתחדשת. הציבור הדתי, בייחוד הציוני, אינו נשמע לפוסקיו ופונה בהמוניו לבתי המשפט. לנוכח הניגוד החריף שבין ההלכה למעשה, עמדת הפוסקים מטילה מחיר כבד על הציבור הזה, מבחינה דתית, חינוכית וחברתית-לאומית. האם מחיר זה מוצדק? ושמא צריך שתימשך מסורת הפסיקה שנותנת הכרה דה פקטו לערכאות של גויים במדינת היהודים?!

 

הוצאת "המכון הישראלי לדמוקרטיה", 2010    80 עמ'