מסיבת סיום עצובה: לאן התפזרה כיתה ג' מקריית שמונה?

תוכן:

כתבה באתר Ynet:  סיפורה של כיתה אחת מקריית שמונה, שתלמידיה פונו עם משפחותיהם במלחמת חרבות ברזל, והתפזרו בעשרה ישובים שונים בארץ.

שמנו לב: מתוך 20 תלמידי הכיתה, תשעה הגיעו ונקלטו זמנית באלון שבות.

בתוכן מובאים סיפוריהם של הנקלטים באלון שבות. בסופו מצורף קישור לכתבה כולה:

מסיבת סיום עצובה: לאן התפזרה כיתה ג' מקריית שמונה?

תמונת המחזור הזו צולמה לפני שנה - ילדי כיתה ב' מבית הספר רמב"ם מחייכים למצלמה, לא מדמיינים שהם עומדים להיעקר מבתיהם. השבוע הם מסיימים את כיתה ג', כל אחד במקום אחר בארץ, מסתגלים למציאות החדשה ומתגעגעים לחברים, לחדר, לצעצועים ובעיקר למעט יציבות

יפעת מנהרדט

פורסם: 27.06.24, 08:31

 

תמונת המחזור של הכיתה מלפני שנה. כעת הם מפוזרים בין 10 ישובים ברחבי הארץ

(צילום: צוות בית הספר רמב"ם)

 

איפה הכיתה מקריית שמונה?

 

נבו עבר לאלון־שבות

השני מבין ארבעת ילדיה של משפחת רייס: אמא תמר מנהלת ספרייה, אבא עמיחי מורה

בתחילת המלחמה התגוררה משפחת רייס במתחם ביישוב אלון־שבות שכלל 20 חדרי אירוח למשפחות מקריית־שמונה. כיום הם גרים בדירה שכורה ביישוב. "אני ממשיך ללמד בצפת והנסיעה לשם קשוחה", אומר עמיחי. "אשתי תמר, שעד לפני המלחמה עבדה כמנהלת ספרייה בקריית־שמונה, ממשיכה לעבוד מרחוק ומפעילה פעילויות כמו 'ספרייה ניידת' בבתי מלון שיש בהם מפונים".

נבו רייס   צילום: צוות בית הספר רמב"ם

המסגרת החדשה: בית ספר "ראשית" בגוש עציון. "זה בית ספר שמשלב בשגרה גם ילדים עם צרכים מיוחדים", אומר עמיחי, "ובאותה מידה שילב את ילדינו המפונים בהכנסת אורחים ובמאור פנים. בית הספר הנוכחי הרבה יותר גדול, ונבו אומר שיש לו יותר מקומות לשחק בהם. מה שעזר לו להיקלט הוא העובדה שהוא הגיע עם כמה חברים מקריית־שמונה.

"הקושי העיקרי שלנו הוא הגעגועים למה שאנחנו כל כך אוהבים בקריית־שמונה, כמו הנוף והמגוון האנושי. בנוסף, הדירה שבה אנחנו גרים כרגע לא מרגישה כמו בית. קשה לחיות במקום שלא באמת בחרת לחיות בו".

אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?

"מאוד, אבל בתנאי שיהיה ביטחון אמיתי".

 

 

נטע עבר לאלון־שבות

הבכור מבין ארבעת ילדיה של משפחת וינברג: אמא נעמה גננת שילוב, אבא קובי מנהל מכירות בתחום הפיקוד והבקרה

משפחת וינברג עברה לאלון־שבות כחלק מקהילת חברים שהתפנתה יחד. נעמה עובדת בגן מפונים ביישוב, קובי גויס למילואים בתחילת המלחמה. "החלונות בבית שלנו בקריית־שמונה נשברו בגלל הדף", מספרת נעמה. "הלחיץ אותנו שהבית פרוץ. עברו כמה ימים עד שקובי יכול היה להגיע לשם ולאטום את החלונות".

נטע וינברג    צילום: צוות בית הספר רמב"ם

המסגרת החדשה: נטע לומד בבית הספר "ראשית" בגוש עציון. הוא מתגעגע לפארק, לנוף שנשקף מהבית, לחברים שלא נמצאים איתו ובעיקר למיצי, החתולה שלנו. לא יכולנו לקחת אותה איתנו והיא נשארה אצל שכנה בקריית־שמונה. זה הקושי הכי גדול שלו, הוא היה רגיל לישון כשהחתולה לצידו בלילה".

אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?

"כן. זה הבית שלנו ובית לא עוזבים. אבל הכול תלוי בתוצאות המלחמה".

 

 

שחר עבר לאלון־שבות

 

השני מבין ארבעת ילדיה של משפחת אייגנר: אמא רעות מורה לחינוך מיוחד, אבא מנחם מורה ללשון בישיבה תיכונית

אם תשאלו את שחר למה הוא הכי מתגעגע, הוא יגיד: למורים שלו מבית הספר הקודם, לחברו הטוב נועם שהתפנה ליישוב אחר ולמיטה שלו. "אבל העובדה שהגענו ליישוב אלון־שבות בקבוצה של כמה משפחות סייעה לו", אומרת רעות. מאז פרוץ המלחמה גרה המשפחה בדירה שכורה באלון־שבות. מנחם עולה יומיים בשבוע לרמת הגולן, שם הוא מלמד, בשאר ימי השבוע הוא עובד מרחוק, ואילו רעות עובדת עם ילדים מפונים בבית הספר שבו שחר לומד.

שחר איגנר   צילום: צוות בית הספר רמב"ם

 

המסגרת החדשה: "שחר נכנס לכיתה בבית הספר 'בראשית' עם עוד ארבעה חברים מקריית־שמונה, והצוות המדהים תמך בילדים ועזר להם".

אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?

"לא רק רוצים, משתוקקים! אנחנו מקווים לחזור במהרה ובביטחון מלא".

 

 

איתן עבר לאלון־שבות

השני מבין ארבעת ילדיה של משפחת לולו: אמא לירז מטפלת רגשית, אבא אלי מורה ומחנך בתיכון בקריית־שמונה

"אני מלמד כרגע בבית ספר בגוש עציון וגם בבתי מלון בירושלים שיש בהם מפונים", מספר אלי. "לירז עובדת כעת באופן חלקי".

איתן לולו    צילום: צוות בית הספר רמב"ם

המסגרת החדשה: "איתן לומד בבית הספר 'ראשית' בגוש עציון. זה בית ספר גדול יותר מבית הספר בקריית־שמונה, אבל התלמידים והמורים קיבלו אותו בצורה מדהימה. לא התייחסו אליו כאל תלמיד זמני. איתו בכיתה לומדים חברים מקריית־שמונה, ואנחנו מסיעים אותו מדי פעם לאורי, חבר שלו שגר בירושלים.

"חוץ מלחברים, איתן מתגעגע למגרש הכדורגל שיש לנו ליד הבית וגם לכדורגל ולכדורסל שנשארו בבית. אנחנו הופתענו לגלות שאפשר להסתדר עם מעט מאוד דברים. בקריית־שמונה היו לנו כל כך הרבה ארונות ומקומות אחסון. פתאום קלטנו שאפשר להסתדר עם ארון כתר אחד".

אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?

"מאוד, אבל נעשה את זה רק כשיהיה שם בטוח. יש לנו עוד אורך רוח".

 

 

הראל עבר לאלון־שבות

השלישי מבין ששת ילדיה של משפחת הרץ: אמא כנרת מורה, אבא אבישי יזם נדל"ן

"אנחנו מקווים שהבית שלנו בקריית־שמונה יחזיק מעמד עד שנחזור", אומרת כנרת. "כרגע אנחנו גרים באלון־שבות, אבישי היה רוב הזמן במילואים ולאחרונה חזר לעבוד. אני עובדת כעת כמורה למתמטיקה באולפנת 'ראש צורים' בגוש עציון".

המסגרת החדשה: הראל לומד בבית הספר 'ראשית' בגוש עציון עם חברים מקריית־שמונה. קיבלו אותנו באהבה ואנחנו אסירי תודה על כך.

הראל הרץ    צילום: צוות בית הספר רמב"ם

"אנחנו מתגעגעים לחברים, לטבע, לנוף, לנועם מהמכולת, לציון מהאטליז, ולכל בעלי העסקים שהם כמו משפחה. הגבלנו מראש את מספר המשחקים שאפשר לקחת, כי אנחנו שוכרים דירה קטנה יותר, ולהראל חסרים הלגו, הפליימוביל, וגם הטרמפולינה בחצר. מה שכן, גם כאן מאוד בולטת הקהילתיות - ממתנדבים שעזרו לנו עם כביסות בהתחלה ועד אדם שלא הכרנו שהביא לנו עוגה שעה לפני שבת ומצא את עצמו מסיע את הבן הגדול שלנו למיון כשאבישי היה במילואים".

אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?

"ברור! בואו נראה לאויבינו שהתקופה הקשה הזו תביא לצמיחת הצפון".

 

 

חגי עבר לאלון־שבות

השלישי מבין חמשת ילדיה של משפחת בן דוד: אמא שירן מטפלת בשיאצו ורפלקסולוגיה, אבא גולן יזם נדל"ן

"אחרי ארבעה חודשי מילואים חזרתי לעבוד", מספר גולן. "שירן מצאה לאחרונה קליניקה באזור מגורינו, ומטופלות חדשות מגיעות. אנחנו מכירים תודה לאנשים באלון־שבות, אבל מתגעגעים לנוף, לאנשים ול'סופר נועם'".

חגי בן דוד    צילום: צוות בית הספר רמב"ם

המסגרת החדשה: "חגי לומד בבית ספר 'ראשית' בגוש עציון. למרות שהוא הרבה יותר גדול מבית הספר בקריית־שמונה, הצוות מצליח ללוות כל ילד. הניסיון לתקשר בזום עם ילדי הכיתה שעברו למקומות אחרים היה מאתגר: למצוא מחשב, מקום עם קליטה, זמן פנוי. כך, למרבה הצער היום הוא כבר לא ממש בקשר איתם, מלבד במפגשים יזומים של בית הספר. חוץ מלחברים, חגי מתגעגע למיטה שלו".

אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?

"אין בכלל שאלה. ננשוך שפתיים, נמתין בסבלנות כמה זמן שצריך ובסוף ננצח. אנחנו רק מקווים שלא מורחים אותנו ומנצלים את רוחנו".

 

 

מלאכי עבר לאלון־שבות

הרביעי מבין שבעת ילדיה של משפחת וורמסר: אמא חווה מנהלת מחלקת חינוך מיוחד בעיריית קריית־שמונה, אבא נתנאל עובד סוציאלי

"עברנו לאלון־שבות, אבל המשכנו לעבוד מרחוק", מספרת חווה. "הכי קשה לנו כרגע עם חוסר הוודאות".

מלאכי וורמסר     צילום: צוות בית הספר רמב"ם

המסגרת החדשה: "מלאכי לומד בבית הספר 'ראשית' בגוש עציון. מנהלת בית הספר וצוות המורים עטפו אותו ואת חבריו".

אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?

"רוצים מאוד".

 

 

אריאל עבר לאלון־שבות

הרביעי מבין שבעת ילדיה של משפחת בליץ: אמא אורטל מורה למתמטיקה, אבא דניאל מהנדס תעשייה וניהול

"אחרי הפינוי המשכנו לעבוד", מספר דניאל. "אורטל מלמדת בבית ספר אחר. אני הייתי במילואים והיום אני עובד מרחוק. הבית שלנו לא נפגע, אבל נפלו רסיסים בגינה".

אריאל בליץ     צילום: צוות בית הספר רמב"ם

המסגרת החדשה: "אריאל עבר לבית הספר 'ראשית', וקבלת הפנים הייתה חמה. עזר לו שעברו איתו עוד כמה חברים. עם הילדים שעברו למקומות אחרים הוא פחות בקשר. כרגע הוא מתגעגע בעיקר לחדר שלו".

אתם מעוניינים לחזור לקריית־שמונה?

"אין לנו שום התלבטות. רוצים לחזור בכל הכוח. מי יכול עלינו?".

 

 

נעם עבר לאלון־שבות

השני (יחד עם אחותו התאומה) מבין חמשת ילדיה של משפחת סמואל. אמא מירב מורה, אבא אליאב מנהל ישיבת הסדר

"אנחנו גרים בדירה קטנה באלון־שבות", מספרת מירב. "בשגרה אני מלמדת בצפת, אבל כעת אני מלמדת בבית ספר 'ראשית' בגוש עציון, שם נעם לומד".

נעם סמואל     צילום: צוות בית הספר רמב"ם

המסגרת החדשה: "בעוד שבקריית־שמונה היה צריך להסיע אותו, עכשיו נעם הולך ברגל לבית הספר. הופתענו לגלות שמלמדים את הילדים לרכוב על אופניים בבית הספר. הדבר שהוא הכי מתגעגע אליו בקריית שמונה הוא חוג המחשבים".

אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?

"כן. אחרי שנחזור בביטחון, צריך שכמה שיותר משפחות יעברו לאזור".

 

• תודה מיוחדת לרחל הוד, מנהלת בית הספר רמב"ם בקריית־שמונה, על הסיוע בהכנת הכתבה. משפחותיהם של שני תלמידים בחרו לא להשתתף בה

 

הכתבה המלאה