סיפורו של רימון לספר תורה

תוכן:

ה' בכסלו תשפ"ב

9.11.2021  - 83 שנה ל"ליל הבדולח"

תשמעו סיפור.

ביום שני שעבר, נפגשנו, שחר קלנר, רוני דיאמנט – מנהל האחזקה של היישוב ואני, במחסני האחזקה של היישוב, על מנת לראות ולצלם כמה מציאות ארכיוניות השמורות שם אחר כבוד. מצאנו. צילמנו, התרשמנו, וכשסיימנו הציע רוני שנצא לראות ואולי לצלם שלט שקבוע על אחד ממבני הציבור.

בדרכנו חזרה למחסנים, נעצר רוני ליד שלט ההנצחה למוטק'ה אברהמי ז"ל , הסמוך לחורשה שניטעה לזכרו, והציע לצלם גם את השלט הזה בהוסיפו: "זכורה לי תושבת היישוב, שלומית ברוכי ע"ה, ששמירת פינות הנוי של היישוב היתה מאוד חשובה לה והיא ביקשה ממני כמה פעמים שאצבע ואדגיש את אותיות השלט הזה שדהו".

"שלומית ברוכי היתה אמא שלי" אמרתי מיד  "והיו עוד תחומים רבים שהיו חשובים לה ביישוב היא, למשל, צחצחה את כלי הכסף בארון הקודש של בית הכנסת לפני הימים הנוראים, כך היא גילתה לפני שנים, את גניבת זוג רימונים שנתרמו ע"י משפחת ספראי"

"אם מדברים על רימונים לספר תורה" נזכר רוני,  "יש אצלי אחד ישן בארון במשרד. כשהתחלתי לעבוד לפני עשרים שנה הוא כבר היה שם. בואו תראו."

רוני נכנס למשרד, הוציא רימון כסף שהיה שחור כולו, אך מיד ניתן היה לראות שיש עליו חריטה של הקדשה. בחושינו ההיסטוריוניים והבלשיים, הרחנו סיפור, ורוני התחיל לנקות את אזור החריטה.

בכתובת שהתגלתה נכתב כך:

שייך לשפרה תח'

אשת ר' אלי' דוד קנר נ"י

לע"נ אחי' הרה"ח נפתלי,

ר' אלי' נחום, ר' אשר

ר' יצחק איזיק ור' ירחמיאל

ה.י.ד

 

 

מי זאת, או מי היתה שפרה קנר, שהרימון הזה שייך לה?

עם השאלה הזאת, פרסמתי באותו אחה"צ פנייה במייל היישובי ובקשת עזרה במציאתה. במקביל פניתי לאבי מורי, יאיר ברוכי הי"ו, שגנאלוגיה היא אחת מתחביביו העיקריים

קיבלתי תגובות הן מאבי, הן ממספר תושבים, שהניבו את תמונת קברה של שפרה קנר ע"ה ושני קישורים המספרים על בנה חיים קנר ז"ל.

התמונה העולה מהמידע שהגיע:

הגברת שפרה קנר (לבית טורפשטיין) אשת אליהו דוד נולדה ב- 1901 ונפטרה בט"ז בתשרי תש"ל   (שבועיים לפני טקס הנחת אבן הפינה לאלון שבות)  

שפרה ובעלה אליהו דוד, חסידי האדמור מפייסצנא עלו לארץ בברכת האדמור, במאי 1939, ארבעה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

בשואה איבדה שפרה את חמשת אחיה: נפתלי, אליהו נחום, אשר, יצחק איזיק וירחמיאל (זאת על פי החריטה על הרימון)

בארץ גידלה את משפחתה והיתה המפרנסת העיקרית בבית. היא עסקה ביצור שקיות נייר לחנויות.

למרות דוחק הפרנסה  היתה שפרה אשת צדקה וחסד והתרימה את לקוחותיה למען ישיבות ובתי כנסת ואף היתה הרוח החיה מאחורי הדפסת והפצת ספרו של האדמור מפייסצנא ,"חובת התלמידים" בישיבות בארץ, בתקופה שעוד לא היה מוכר.

עוד למדנו שלבנם של שפרה ואליהו דוד , חיים, יש ארבע בנות, וחתנים ונכדים ונינים.

כך איתרנו את ברכה מלצר מקדומים, בתו של חיים ונכדתם של שפרה ואליהו דוד.

שיחת הטלפון עם ברכה ביום שני בערב היתה מרגשת במיוחד, הגילוי של פריט יקר ערך סנטימנטלי שהיה של סבתה ושכלל גם גילוי נוסף על אחיה של שפרה שנספו בשואה וששמותיהם לא היו ידועים למשפחה עד היום, ריגש את ברכה וריגש אותי.

ביום ראשון האחרון הגיעו ברכה ואחותה עמליה פניגשטיין מכוכב יאיר, שתיים מתוך ארבע האחיות לבית קנר, לאלון שבות על מנת להיפגש איתנו ולקבל לידיהן את הרימון שהקדישה סבתן לזכר אחיה שנרצחו בשואה.

במפגש המיוחד והמרגש מאוד נוספו לנו ולהן עוד כמה פרטים חשובים שמחייבים המשך מחקר וכמובן הנצחה.

שמענו ששפרה נותרה לבד מכל משפחתה שנספתה בשואה ושכנראה היתה אחת מאחד עשר!!! אחים (חמישה שמות מונצחים על הרימון, יתכן שעל בן זוגו החסר מונצחים חמשת האחרים)

הנכדות של שפרה הכירו רק שני שמות של אחים שלה, אחד מהם מונצח על הרימון.

מ"דף עד" שהביא למפגש אבי מורי, שמעו האחיות לראשונה כי לאחד האחים של שפרה, ירחמיאל, המונצח בחריטה שעל הרימון, היתה אשה, פייגה (לבית שינגרטן) וילד בן חמש, משה, שגם הם נספו בשואה.

התרגשנו מהגילוי המקרי, ומאוד התרגשנו מחשיפת חלק משמות האחים ובני המשפחה, שנספו לפני כ 80 שנה ושעד היום איש לא ידע את שמותיהם וכעת אפשר יהיה להעמיד להם יד ושם והנצחה ראויה.

 

הסיפור עדיין חסר סוף...

נשארנו עם שאלות שאנחנו מאוד סקרנים למצוא להן תשובה:

איך הגיע הרימון לאלון שבות?

איפה בן הזוג שלו?

וכמובן מהו הסיפור שמאחוריו?

 

כל פרט שאולי נמצא אצלכם ושיכול לעזור למשפחה לשפוך אור על הסיפור, ישמח אותם ואותנו מאוד

 

תמר

 

הקישור לסיפור המשפחה

 

קישור לסיפור חייו המיוחד של חיים קנר, בנה של שפרה