משה קליין

י"ב בשבט תרפ"ג - ה' בשבט תש"ף
-

ר' משה צבי נולד בעיר קלויזנבורג שבהונגריה בי"ב בשבט תרפ"ג 29/1/1923  כבן בכור להוריו פנחס ומרים קליין ז"ל, ואח ליהודית, יצחק ושי (ישעיה). בילדותו היגרה משפחתו לארצות הברית, שם למד בתלמוד-תורה ובישיבת 'חיים ברלין' בברוקלין. בגיל בר מצווה עבר ללמוד ב'מתיבתא תורה ודעת', ובגיל 17 החל ללמוד ב'ישיבה אוניברסיטה' בהנהגת הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל. משה צבי היה מראשוני תלמידיו, ומהתלמידים הבודדים שקיבלו ממנו באופן אישי סמיכה לרבנות בשנת תש"ו (1946).

משה קיבל מלגת הצטיינות מ'ישיבה אוניברסיטה' וסרטיפיקט כדי ללמוד בארץ. בסוכות תש"ח (1947) עלה ארצה באנייה, ללמוד תלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, אולם בפרוץ מלחמת השחרור השתנו התכניות. בחורף תש"ח (1948) הצטרף לגרעין בקיבוץ עין הנצי"ב, ולחם בהתקפה הגדולה על טירת צבי.

משה זכה להיות שותף לתקומת מדינת ישראל. לאחר קום המדינה (בחודש אדר תש"ט 1949) הצטרף משה לגרעין "מורשה" של תנועת 'בני עקיבא' והיה ממקימי קיבוץ כפר דרום שלימים שונה שמו לבני דרום. בתש"י (1950) יצא משה לשליחות בארצות הברית מטעם בני עקיבא, ושם הכיר את יפה רעייתו לעתיד, לאחר כשנה חזר לכפר דרום. יפה באה בעקבותיו והם נישאו בי"ב במרחשוון תשי"ד (1953) בכפר דרום ושם בנו את ביתם.

בקיץ תשט"ו (1955) הם חזרו לארצות הברית. הם גרו מספר שנים ב'ישיבה אוניברסיטה', שם ניהל משה את הפנימייה, ובמקביל למד והשלים דוקטורט בפסיכולוגיה. בעבודתו האחרונה בארה"ב שימש כפסיכולוג קליני ראשי במרכז לבריאות הנפש בניו -יורק.

אחד הסיפורים שמבטאים את אהבתו לארץ ישראל, התרחש כשגרו בשכונת 'פאר- ראקאווי' שבניו יורק בתחילת שנות השישים. משה הצטרף לקבוצת אנשים שייסדו מניין קטן בבית החלמה יהודי כדי שיהיה לחולים מניין בשבתות. כשהיה עובר לפני התיבה היה מקפיד להתפלל בהברה ספרדית, ואמר את התפילה לשלום המדינה, מה שלא היה מקובל בניו - יורק דאז.

בתשל"א (1971) חזרו משה ויפה ארצה עם ילדיהם חנינא ואורה והתגוררו כשנתיים בירושלים. בפסח תשל"ג (1973) עברה המשפחה לאלון שבות. בהתחלה גרו ליד 'הדשא הגדול', ולאחר כמה שנים בנו את ביתם ברחוב התאנה. בערב פסח תשל"ח (1978) אימצו משה ויפה את בנם צחי (יצחק יהודה).

משה אהב את הארץ בכל נימי נפשו והתרגש לראותה בבניינה. בתשמ"ב (1982) הצטרפו משה ויפה למחאה נגד החזרת סיני וחיו בימית עד פינויה.

משה עבד שנים רבות כפסיכולוג קליני וכמרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן, הוא התמיד ללמוד תורה בקביעות, התחבר מאוד למשנת הרב קוק והיה בקי בספרות עגנון. שנים רבות שימש כשליח ציבור בבית הכנסת המרכזי בשבתות, בחגים ובימים הנוראים. מקצת מניגוניו, כגון "בראש השנה ייכתבון..." במנגינת 'לכה דודי' ששרו בכפר עציון, הפכו לנכסי צאן ברזל באלון שבות. בשנותיו ביישוב היה פעיל בוועדות שונות ובהן ועדת החינוך.

משה היה אדם צנוע, ישר דרך, אוהב את הבריות וגומל חסדים. משה ויפה פתחו את ביתם לילדי אומנה ולאנשים רבים שהיו במצוקות שונות ומצאו בביתם אוזן קשבת וכתף תומכת. משה אהב את לימוד התורה וכגמלאי השתתף בקביעות בשיעורי תורה ב'כולל אלון שבות'. גם בשנותיו האחרונות, כשעבר את גיל 95, הפתיע את כולם במחשבתו הצלולה, בזיכרונו החד וברוחו הצעירה.

משה זכה לגור באלון שבות 48 שנים ויחד עם יפה גידלו ילדים, נכדים ונינים - ארבעה דורות כאן בגוש עציון.

ר' משה צבי השיב נשמתו לבוראו בן 97, בה' בשבט תש"ף, והובא למנוחות בכפר עציון. יהי זכרו ברוך.

מסמכים: