בנימין פירדמן

בנימין פירדמן, בנם של פסח וסוניה, נולד בי"א באייר תרפ"ט (1929) בחרקוב שבאוקראינה. אימו הייתה רופאת ילדים ואביו היה מרצה לפיזיקה ולמדעים. אביו למד בילדותו ב'חיידר' במזרח אוקראינה וידע לקרוא בעברית וביידיש. עד יומו האחרון היה מנוי לעיתון יהודי ביידיש. כל חייו חלם להגיע לישראל, ובשנותיו האחרונות אמר שחלומו הגדול הוא למות ולהיקבר בארץ ישראל.

בתחילת מלחמת העולם השנייה גויסו אביו פסח ואחיו הגדול דוד לשרת בצבא האדום ולחמו נגד הצבא הגרמני עד סיום המלחמה.

בנימין ואימו עברו לטורקמניסטן, שם עבדה אימו כרופאה והוא למד בבית הספר ועבד, תופעה נפוצה בקרב הילדים בתקופת המלחמה. אחרי המלחמה התאחדה המשפחה וחזרה לחרקוב. בנימין התחיל ללמוד במכללה. בתש"ט (1949) נשלח לחמש עשרה שנה במחנה כפייה של סטלין באנגרסק שבסיביר. הוא שרד את המחנה, בתשכ"ד (1964) חזר לעיר הולדתו חרקוב ובהמשך קיבל טיהור משפטי מלא מטעם השלטון. בנימין למד רפואה סניטרית ועסק במקצוע. בתשכ"ה (1965) התחתן עם גליה גודינה וכשנה לאחר מכן נולדה אילנה בתם היחידה.

לאחר שאילנה בתם היחידה עלתה ארצה בתשמ"ח (1988) עם בעלה מרדכי ליפקין ושני ילדיהם דוד ויעקב, היה ברור שעלייתם לישראל היא רק עניין של זמן. בתש"ן (1990) עלו גליה ובנימין ארצה והתיישבו באלון שבות.

לאחר הגעתו לאלון שבות החל להיחשף למסורת שנמנעה מיהודי ברית המועצות. בנימין הלך באופן קבוע לבית הכנסת לתפילות, ולשיעורי תורה ברוסית בישיבת הר עציון. בנימין היה סבא מסור שטיפל בארבעת נכדיו  דוד ויעקב, אבשלום ובצלאל, ולמעשה שימש להם כאב בפועל לאחר הירצחו של אביהם מרדכי הי"ד בכ' בתמוז תשנ"ג (1993) בפיגוע בגוש עציון, בדרך לתקוע.

בנימין היה ציוני נלהב ואיש ארץ ישראל השלמה, ומאוד הצטער שהגיע לארץ בגיל שבו לא ניתן לעשות מילואים ולתרום לביטחון המדינה. בשנותיו האחרונות חלה, ועד יומו האחרון דאג לבתו אילנה ולילדיה. בנימין נפטר בבית בתו אילנה באלון שבות בי"ד בתמוז תשס"ה (2005) כשבוע לפני גירוש יישובי גוש קטיף.

בנימין נקבר בבית העלמין האזורי בגוש עציון, ליד חתנו מרדכי הי"ד.