יעקב דון
יעקב נולד בירושלים בכ"ד בסיוון תשכ"ו (12.6.1966) כבן הצעיר להורים ניצולי שואה – פרופ' יהודה ומלכה דון, ואח לשלומית וירמיהו (רמי). יעקב גדל בקרית-אונו, שם סיים את לימודיו היסודיים בביה"ס 'שילה'. בחטיבת הביניים למד כשנתיים בבי"ס 'מיימונידס' בבוסטון ארה"ב בשבתון של אביו. בשוב המשפחה ארצה למד במדרשיית 'נעם' בפרדס חנה במחזור ל"ו. את שירותו הצבאי בחיל השריון עשה במסגרת ישיבת 'הר-עציון', בה למד עד שיעור ח'. בגיל 26 נשא לאישה את שרה לבית בן-דור, וביחד הקימו באלון-שבות משפחה מפוארת עם ארבעת ילדיהם: אביעד ומאור, ידידיה ורחלי.
ב-1996 יצא עם משפחתו לארבע שנות שליחות חינוכית בטורונטו שבקנדה, והשאיר חותם עמוק על הקהילה.
יעקב פעל במשך שנים רבות למען הנוער באלון-שבות, עמד בראש ועדת חינוך, היה פעיל בהקמת סניף 'בני-עקיבא' החדש והיווה אוזן קשבת עם לב פתוח לבני נוער רבים.
יעקב ראה את ייעודו בחינוך נוער ובכך השקיע את מלא מרצו, זמנו, כוחותיו ואהבתו. אהבת האדם, אהבת הארץ ואהבת התורה היו נר לרגליו, עם חיוכו הרחב ולבו הענק, נגע בנפש תלמידיו, ואישיותו החמה הייתה צרובה בנשמתם גם שנים לאחר שבגרו.
כששני בניו הבוגרים למדו בישיבת ההסדר במעלה אדומים, הקפיד יעקב לפַנות ערב אחד בשבוע ולנסוע לישיבה ללמוד עמם תורה. "טעם החיים" הוא קרא לזה.
בשנתיים האחרונות לחייו עבד יעקב כרכז תקשוב אזורי במשרד החינוך, זכה להערכה רבה לפועלו, ובפרס לאחר מותו.
במקביל כתב תזה לדוקטורט על: "יחס רבני הציונות הדתית לחינוך בעידן של ניו-מדיה", נושא שריתק אותו ושייחס לו חשיבות רבה. ביום הירצחו היה בשלבי הגהה אחרונים של העבודה לקראת הגשתה כעבור שלושה ימים. העבודה פורסמה לאחר מותו וחוקרים רבים עושים בה שימוש.
יעקב הי"ד נרצח בפיגוע ביציאה מאלון-שבות, בח' בכסלו תשע"ו (19.11.2015), בדרכו ללמוד עם בניו בישיבה. יותר מ- 5,000 איש ליוו אותו למנוחת עולמים בבית העלמין שבכפר עציון.
רבים מתלמידיו שגדשו את הבית בימי הניחומים, ציינו כיצד באהבה, במסירות ובסבלנות אין קץ הצליח להגיע ללִבם ולכוון אותם בחייהם, כיצד האמין ביכולותיהם וגרם להם להאמין בעצמם. אחד התלמידים (בן 25 בעת הרצח) סיפר שכאשר נודע לו על הירצחו של יעקב, היה ב'דייט' עם חברתו במסעדה בתל-אביב. לשמע הידיעה פרץ בבכי בלתי נשלט וחברתו לא הבינה מדוע הוא בוכה ככה על מורה שלימד אותו לפני עשר שנים. "לך תסביר לה שזה לא היה מורה, זה היה האדם שהציל את נשמתי."
בטקס זיכרון מרשים שנערך בטורונטו ב'שלושים' להירצחו, 16 שנה לאחר שחזר מטורונטו, ציין אחד הדוברים: "הרב דון לא לימד תנ"ך ולא לימד משנה או גמרא, הוא לימד תלמידים להיות בני אדם".
תלמידה אחרת כתבה בין היתר:
"I was told that the teacher of the enriched class was a special man. He could get anyone to learn"… "He was a special man, an incredible educator, a father, husband, and friend".... "I will remember Rav Don always with a smile on his face, encouraging a nervous young girl to do her best, and learn to love an ancient text. He taught me that it was okay to question, that this was the best way to learn. He taught me to believe in myself and in my abilities".
יעקב היה מלא שמחת חיים, שאהב את משפחתו אהבת נפש, והיווה דוגמה ומופת לכיבוד הורים, עד יומו האחרון.
יעקב, היקר באדם, הטוב באדם, הישר באדם. יהי זכרו ברוך.