משה שטרנטל

משה נולד להוריו שלמה זלמן ושפרינציה בג' בניסן תר"צ (1.4.1930) בחוטין (אוקראינה), שהייתה אז תחת שלטון רומני. כ-40% מתושבי העיירה היו יהודים שניהלו חיי קהילה תוססים. שנתיים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה חלה תפנית. בערב תשעה באב תש"א (01.08.1941) גורשו היהודים מביתם לגטאות טראנסניסטריה, ע"י הרומנים ששיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית תוך ביצוע מעשי רצח והתעללות. משפחתו התפזרה לכל רוח. בהיותו בגיל שתים-עשרה, חזה במות אביו, שנפטר מסבל ורעב. כשנה לאחר שהייה בגטו בתנאים קשים מאוד הועבר לבית יתומים בעקבות הסכם שנרקם בין מחתרת ציונית חלוצית לבין ממשלת רומניה להוצאת ילדים מהגטאות. באביב תש"ד (1944) אישרה ממשלת רומניה לסוכנות היהודית להעלות את יתומי טראנסניסטריה לספינה בהפלגה לתורכיה. על הספינה שנועדה ל- 300 נוסעים  הועמסו 750 עולים. לאחר תלאות ומתן שוחד לרב החובל, הגיעו לתורכיה, ומשם עלו על רכבת שנסעה דרך סוריה ולבנון למחנה עתלית בארץ ישראל.

משה הגיע ארצה בן 14 בכ"ג בתמוז תש"ד (14.7.1944) עם אחותו נחמה. הוא לא ידע מה עלה בגורל אימו וחמשת אחיו, והיה עליו להתמודד עם מציאות חדשה.

משה השלים את לימודיו במוסדות של עליית הנוער והשתתף במלחמת השחרור בהגנה על כפר הנוער בן שמן.

לאחר שחרורו פנה ללימודי עבודה סוציאלית. בעבודתו במוסד חינוכי באזור ירושלים הכיר את יעל תבל"א שעבדה שם תקופה קצרה. הם נישאו, גרו כמה שנים בירושלים ועברו לחדרה.

משה בחר לעבוד עם נוער בסיכון, יצר איתם קשרי אמון, הקשיב למצוקתם, הפנה אותם למקומות שם יוכלו להתקדם, המשיך לתמוך בהם ולהשיא להם עצה טובה.

גם כשהתקדם לתפקידי ניהול בכירים במשרד הרווחה, המשיך לעבוד בענווה ובפשטות.

לימים התברר שאימו ואחיו שרדו את השואה, אך לא הורשו לעלות ארצה מאחר שהיו נתונים לשלטון הקומוניסטי של ברית-המועצות.

משה פעל רבות לעלייתם, הגיש בקשות חוזרות ונשנות לשלטון הקומוניסטי לאיחוד משפחות. מאמציו נשאו פרי ולאחר שלושים שנה המשפחה התאחדה שוב, בלי אימו שנפטרה בשנת תשי"ד באוקראינה. לאחר עלייתם סייע להם משה בקליטתם בארץ.

באביב תשמ"ו (אפריל 1986) עברו משה ויעל לאלון שבות. הם התקבלו במאור פנים, השתלבו בחיי הקהילה, ושמחו להשתתף בשעורי תורה מחכימים ומעשירים ובפעילות תרבות מגוונות. בהיותו דובר רוסית יצר קשר עם יוצאי חבר העמים שהגיעו ליישוב וסייע בקליטתם.

לאחר פרישתו לגמלאות הצטרף ללימודי יום ראשון במכללת הרצוג כשומע חופשי בשקידה ובהתמדה, וכך גם ללימוד הדף היומי. התנדב בעמותות הקשורות למשרד הרווחה וב'פינה החמה' בצומת הגוש שם יצר קשר מיוחד עם חיילים.

משה נפטר בשיבה טובה בא' בכסלו תשע"ח (19.11.2017) בביתו באלון שבות, צלול בדעתו, בקהילה שאהב, מוקף בבני משפחתו שהחזירו לו אהבה על אהבתו הרבה אליהם.   

בדברי הספד אמר על קברו הרב דוד נתיב: "רבי משה ידע וזכה לקום מעפר ואפר. הוא בנה עם יעל משפחה לתפארת. את משנת חייו, שאפשר לקום מעפר ולא להתרסק, לבנות בניין איתן גם כשנקודת הזינוק היא איסוף שברים, הקרין והנחיל לכל מי שהיה קשור אתו. זה איננו סיפור פרטי בלבד, זה סיפורה של האומה בדור השואה והתקומה".