רחמה רוזנפלד

רֻחמה נולדה בעיר אונגוור (שהייתה אז שייכת להונגריה) להוריה הרב שבתי פרידמן ותרצה (לבית לזרוביץ). היו לה 11 אחים ואחיות. כילדה לא קיבלה חינוך פורמאלי בבית ספר, כי היה נהוג שבנות לא לומדות, אך היו מורים פרטיים שבאו ללמד את אחיה בבית, ואביה דאג שגם היא תלמד מהם. היא דיברה אידיש והונגרית, וסיפרה על בית חם ואוהב, שהיו בו משרתים ובעלי חיים. אימה תרצה, נפטרה כאשר רֻחמה הייתה קטנה, ואביה התחתן עם שרה לבית ווינברגר, שגידלה אותה בחום ובאהבה רבה.

רֻחמה נישאה למשה רוזנפלד, גם הוא מאונגוור, ולאחר כמה שנים הם עברו לארה"ב (הוא נסע ראשון כדי למצוא עבודה ודיור, והיא נסעה אחריו) וגרו בניו יורק. בזכות עזיבתם את אונגוור ניצלו רק היא ואחיה הקטן שבא בעקבותיה לארצות הברית. כל יתר בני המשפחה הרחבה ביותר נרצחו בשואה.

לרֻחמה ולמשה נולדו שלושה ילדים: תרצה, ישראל דב, ושמואל אליעזר. בעלה משה עבד ימים ארוכים כמשגיח כשרות בחברת 'גודמנז' שייצרה מצות ופסטה, ובזמנו הפנוי למד תורה. הבת תרצה, נפטרה במגֵפת השפעת ב- 1917 ונשארו רק שני הבנים. אחר מלחמת העולם השנייה התגלו חמישה אחיינים שלה ששרדו את המחנות. היא דאגה להם לאשרות כניסה לארצות הברית וקלטה אותם לביתה בניו יורק.

רֻחמה הייתה רעיה מסורה, אימא משקיעה ואוהבת, וסבתא שטיפחה את נכדיה ופינקה אותם. כשסבא משה בנה רהיטי בובות ומשחקים מעץ, סבתא תפרה לכולם מצעים ובגדים. שניהם התמחו בסיפורי סיפורים -- גם על חייהם כילדים, וגם סיפורים דמיוניים. (סיפורים אלו מסופרים עד היום לדור הבא והבא). הבית שלה היה תמיד מלא ריחות מיוחדים של מטעמים הונגריים. כשבאה לחגים לבית בנה וכלתה (לני ורחל) תמיד הגיעה עם מטעמים. היא הייתה בעלת חסד גדולה, עזרה למשפחות בעיתיות, ולא היססה לעזוב הכול ולנסוע לצד השני של העיר, נסיעה ארוכה בכמה אוטובוסים, בעת משבר של אחת מהן.

בתשי"ח (1958), לאחר מות בעלה משה, עברה מביתה בברוקלין לאזור קווינס, שם גרה בדירה ליד בנה לני וכלתה רחל. היא הצטרפה אליהם לעלייה לארץ ישראל בשנת תש"ל (1970) ועברה אף היא לאלון שבות, לדירה לא רחוק משלהם, ברחוב השיירות. מאוד התרגשה מהעלייה ארצה, ולמרות שלא דיברה עברית, הרגישה טוב מאוד בביתה וביישובה החדש.

היא זכתה להשתתף בחתונת נכדתה תרצה באלון שבות, אך נפטרה חצי שנה לאחר מכן, בה' באדר ב' תשל"ו (1976) ונקברה בבית העלמין האזורי בגוש עציון.