שושנה צוריאל
שושנה נולדה בכ"ז במרחשוון תרפ"ג (1922) בעיירה נוביטארג בדרום פולין, להוריה דוד ושרה לזרקביץ', והייתה בת יחידה, הרביעית מששת ילדי המשפחה. אחיה היו: אברהם, מאיר, נתן (נפטר בגיל 17), צבי ואריה. ההורים התפרנסו מבית מלון קטן ומסעדה שניהלו בביתם.
שושנה למדה בבית ספר יסודי בעיירה ושנתיים נוספות בבית ספר תיכון מקצועי. מורה פרטי לימד אותה בבית תגבור לימודי עברית ויהדות.
שושנה הצטרפה לתנועת 'השומר הדתי', ובמשך תקופה מסוימת התנהל ה'קן' (הסניף) המקומי בחצר ביתם. שני האחים הבוגרים עזבו את פולין ועלו ארצה לפני פרוץ המלחמה.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה (אלול תרצ"ט ספטמבר 1939) והיא בת 17, נקטעו לימודיה הסדירים והוריה שלחו אותה לעבור את הגבול לסלובקיה, לעיירה קז'מארק. ההורים תכננו להגיע בעקבותיה, אבל אז נסגר הגבול והם נותרו מאחור עם שני אחיה הצעירים.
ההורים נרצחו במחנה ההשמדה בלזץ. שני האחים הצעירים עלו ארצה לאחר שחרורם מהמחנות, נעצרו בידי הבריטים בקפריסין בדרכם ארצה, והגיעו לישראל אחרי קום המדינה.
שושנה הגיעה לברטיסלבה (היא פרשבורג, בירת סלובקיה), שם הצטרפה לאחת מקבוצות 'בני עקיבא' שהתארגנו לקראת עלייה ארצה. משם הגיעה עם קבוצת ההכשרה לעיר ניטרה.
בניסן תש"א (1941) הייתה בין החלוצים המעטים שהצליחו לקבל בעזרת הג'וינט רישיונות עלייה לארץ ישראל. הם יצאו לבודפשט, משם לרומניה, ומנמל קונסטנצה לתורכיה.
באייר תש"א (1941) יצאה עם הקבוצה ברכבת דרך סוריה ולבנון והגיעה למחנה העולים בבת-גלים ליד חיפה. כשלושה שבועות שהתה שם, ואחרי בואו של דב קנוהל למפגש עם העולים, הצטרפה ל'קבוצת אברהם' בכפר פינס, ועלתה עם הקבוצה השנייה להתיישבות בכפר עציון בתש"ג (1943).
תחילה קיבלה על עצמה לנהל את מחסן הבגדים, ולאחר מכן שימשה כחובשת, עוזרת לרופא המקומי.
בכ"ח בכסלו תש"ה (1944) נישאה לשלום קרניאל, ובערב פסח תש"ז (1947) נולד להם בנם היחיד שמעון.
בדיוק כעבור שלוש שנים, בכ"ח בכסלו תש"ח (1947), נר רביעי של חנוכה, ימים ספורים אחרי החלטת האו"ם על הקמת המדינה (כ"ט בנובמבר 1947), חזר שלום בשיירה מירושלים לכפר עציון. השיירה הותקפה. עשרה מתיישבים ולוחמים נפלו בקרב, בהם שלום הי"ד ושני חבריו מכפר עציון. שושנה נותרה אלמנה ובנה שמעון התייתם מאביו.
בכ"ט בטבת תש"ח (1948), לאחר שהתהדק המצור על יישובי גוש עציון, הועברו הנשים והילדים למנזר רטיסבון בירושלים. הנשים והילדים נשארו בירושלים עד ה'הפוגה הראשונה', אז הועברו לפתח תקווה ומשם לגבעת עלייה (ג'בלייה) בגבול יפו - בת ים.
בי"ד בתמוז תשי"ב (1952) נישאה שושנה בשנית, לאליעזר צוריאל, ובי"א במרחשוון תשי"ד (1953) נולד בנם צבי מנחם.
בתשט"ו (1955) עברה המשפחה מגבעת עלייה לשכונת קריית שלום בדרום תל אביב. כעבור כמה שנים עברה המשפחה לרמת גן, ובכ"ב במנחם-אב תשכ"א (1961) נולד בנם שמואל חנוך.
בתחילת שנות ה- 70 עברה שושנה קורס מגישי עזרה ראשונה והתנדבה במשך כשנתיים בתחנת מד"א ברמת גן.
לאחר מכן עבדה בבית חולים הסיעודי 'רעות' ביד אליהו, ובהמשך בבית החולים הסיעודי בפרדס כץ, עד יציאתה לגמלאות.
בח' בתמוז תשס"ב (2002) נפטר בעלה אליעזר ונטמן בבית העלמין האזורי בגוש עציון.
אחרי פטירתו עברה שושנה להתגורר באלון שבות ליד בנה שמואל, וקרוב לשמעון קרניאל בנה הבכור שהיה בין מקימי כפר עציון המחודש.
שושנה נפטרה בשיבה טובה בא' באייר תשע"ב (2012), ונטמנה בבית העלמין בגוש עציון, לצד בעלה אליעזר ז"ל.
