יוסף פרידלר

ר' יוסף צבי הלוי בן ר׳ משה חיים וצביה (לבית קליין) פרידלר נולד בכ״ב בשבט תרפ״ה (1925) במיקולה, רומניה, כפר קטן ליד סאטומרה, מקום שאליו אביו נמלט על נפשו מגליציה שבפולין, באמצע מלחמת העולם הראשונה. בילדותו עברה המשפחה לאורדאה (נוג׳-וארוד) העיר הגדולה במחוז.

כשכל יהודי העיר והמחוז נלקחו לאושוויץ בשבועות תש״ד (1944), בתושייה של אביו ובעזרת שתי משפחות של גויים, הוסתרה המשפחה כולה (אבא, אימא ושמונה ילדים) בבונקר ששטחו שני מ"ר, וכך כולם ניצלו. במשך המלחמה הם התפצלו לשני מוקדים, חמישה עברו למסתור בבודפסט שבהונגריה (בעזרת מסמכים מזויפים), ויוסף נשאר בבונקר עם אימו ושלוש אחיותיו. לעיתים, בזהות בדויה ועם מסמכים מזויפים על שם זוי אימרה, עבד כחרט בעבודות ברזל כדי לפרנס את כולם.

אחרי המלחמה התחתן עם לאה (לבית לונדון), ובתש״ח הם עלו ארצה על ספינת מעפילים 'פן -קרסנט – עצמאות'. בי״ט בטבת תש״ח (ליל סילבסטר 1947) הם נתפסו בידי האנגלים והובלו למחנות העקורים בקפריסין. (י״ט בטבת הוא גם יום השנה של אבא של לאה, אברהם אלטער הי״ד, שנפטר מרעב במחנה אורניינבורג בגרמניה בשואה בתש״ה.

יוסף ולאה השתחררו מקפריסין אחרי 13 חודשים, והגיעו ארצה ביום שישי ה׳ בשבט תש״ט .(1949)

כשנתיים אחרי הגיעם ארצה הקים יוסף בטבריה, יחד עם גיסו יצחק פיליפ, בית חרושת לקרח (חלק״ט - חברה ליצור קרח טבריה) - שמתפקד עד עצם היום הזה.

בסוף תשי״ג (1953), לבקשת אביו, עברה כל המשפחה, ההורים ושני ילדיהם אבי ועדינה, לברזיל, בעקבות אחותו הצעירה שהתחתנה והיגרה לברזיל. בברזיל נולד ילדם השלישי, רובי (יצחק אריה), שנפטר ממחלה בגיל 51 והשאיר אחריו אישה וארבעה ילדים.

יוסף ולאה הקימו בברזיל עסק בהצלחה רבה, והיו מעמודי התווך של הקהילה האורתודוקסית של ברזיל .

בחזרתם ארצה לקראת פסח תשנ״ד (1994), התגוררו בשכונת 'שערי חסד' בירושלים, ובשנים האחרונות גרו באלון שבות, ליד ילדיהם אבי פרידלר ועדינה ברנשטיין ומשפחותיהם.

יוסף נפטר בשמחת תורה, כ״ב בתשרי תשע״ז (2016)  והשאיר אחריו משפחה ענפה, כולם משתייכים לציבור הדתי לאומי. יוסף זכה בחייו לקרב הרבה אנשים ולהחזירם לחיק היהדות ועם ישראל. הוא לימד שיעורי תורה באופן קבוע בכל הקהילות אליהן השתייך, ועשה הרבה חסד בצנעה בממונו, ובעיקר בגופו ממש. יחד עם לאה תבל"א הם תרמו את ארון הקודש המפואר בבית הכנסת בשכונת גבעת הברכה, לזכר הוריהם. יוסף היה מאוד אהוב על כל סובביו, במאור פניו ובשמחה בה התייחס לכל אדם. יהי זכרו ברוך.