יוסף מאיר

יוסף, מראשוני אלון שבות, נולד בפרנקפורט שבגרמניה בט"ז במרחשוון תרפ"ב (1921), להוריו אורי-שרגא ושרה (אלזה), והוא הצעיר מאחותו ואחיו, לוטי (לאה) ויעקב. המשפחה השתייכה לקהילתו של הרב הירש.

ב- 1933 עם עליית הצורר הנאצי, הלך יעקב האח ברחוב ופרחחים הסירו את הכיפה מראשו בסכין חד. סבא אורי-שרגא החליט לעשות מעשה ולעזוב את המקום. יעקב נשלח לשטרסבורג שבצרפת להכין את קליטת המשפחה, ליד קרובים שהתגוררו שם, ולהצטרף לעסק שהחלו להקים. באותה העת נאסר סבא אורי-שרגא ויעקב חזר למשפחה. סבא שוחרר בעזרת שלמונים, והמשפחה שינתה כיוון ועלתה לישראל בתרצ"ה (1935), לאחר חגיגת בר-מצווה ליוסף בשטרסבורג. בהגיעם לירושלים רכשו סבא אורי-שרגא ואחיו חנות לקליית קפה ברח' יפו 38 והמסורת המשפחתית של 'קפה מאיר' נמשכה שנים ארוכות.

יוסף סיים כשתי שנות לימוד בבי"ס 'חורב' בירושלים. בהמשך עבד בבוקר ואחר הצהריים סייע בחנות בשליחויות. הכשרתו המקצועית כמתבגר הייתה בלימודי קונדיטוריה 12 שעות מפרכות ביום. באותה העת החל להיות פעיל ב'בני- עקיבא'.

יוסף התגייס לפלמ"ח באביב תרצ"ב (1942) ושירת כחובש בפלוגה ד' -הפלוגה הדתית. בקיץ תרצ"ד (1944) הועבר ל'רזרבה', פנה להמשך עבודה  וטיפל במסירות באביו החולה עד לפטירתו בי"ז באדר תש"ה (1945). 

את מרים בייגל, לימים רעייתו, הכיר עוד בגיל ההתבגרות בפעילות המשותפת ב'בני עקיבא'.

יוסף ומרים נישאו בר"ח מרחשוון תש"ו (1945), ולאחר חודשים אחדים יצא הזוג הצעיר לשליחות באירופה במחנות העקורים. יוסף שירת במדי הצבא האמריקאי במחנה הזענקא. מרים שובצה למחנה אוילם מרחק כ-700 ק"מ ממנו.

לאחר כשנתיים, בסתיו תש"ח (1947) חזרו בני הזוג לירושלים בעיצומה של מלחמת השחרור. יוסף חזר לשרת בפלמ"ח, בחיל הרפואה. בשבט תש"ח (1948) התנדב לקבוצה שהתארגנה לצאת לכפר-עציון הנצור. חבר ביקש ממנו שיוותר על השליחות, מאחר שזה עתה חזר מגרמניה. החבר יצא לכפר-עציון במקומו והשאר היסטוריה.

יוסף השתחרר משירותו הצבאי כחובש חטיבתי בחטיבת 'הראל', ונקלט בעבודה במשרד הבריאות כמנהל אדמיניסטרטיבי בבית חולים 'אביחיל' במגרש הרוסים בירושלים (בי"ח שטיפל בעיקר בחולי שחפת). לאחר סגירתו עבר לנהל את בית החולים 'שערי צדק'.

בשנות המדינה הראשונות נולדו ילדיהם: אורי-שרגא, יצחק-יעקב (איציק) ושרה. שלושתם בנו משפחות ולהם ילדים ונכדים. שני הבנים הם מראשוני רמת-מגשימים. שרה מראשוני נווה דניאל.

לאחר כ-25 שנות שירות במשרדי הבריאות  והפנים, פרש ועבר לנהל את בית האבות המאוחד ('נווה הורים') בשכונת קטמון בירושלים, משם פרש לגמלאות רק בגיל 70.

כל אותן השנים עסק גם בפעילות ציבורית, ברובה עזרה לנזקקים שונים, רבים מהם עובדים מהצוות שלו. היה ממקימי בית כנסת הרמב"ן בשכונת קטמון בירושלים. סייע רבות, בהתנדבות, ברשת בתי האבות של ברט, עד להקמת בית ברט בירושלים וביסוסו.

לאחר שחרור גוש עציון וירושלים במלחמת ששת הימים נרתם יחד עם מרים להקמת היישוב אלון שבות. הם עברו לאלון שבות בקיץ תשל"ב (1972).  בשנים הראשונות כיהן יוסף כיו"ר ועד היישוב בכמה הרכבים. היה מעורב  בהקמת בית הכנסת והשתתף בשיעורים. גם כאן לא נח מפעילות צדקה – מתן בסתר לכל נזקק, בעיקר במסגרת 'במב"י', יחד עם אימו של הרב אלחנן סמואל זכרם לברכה.

זכה יחד עם רעייתו מרים ל-36 שנים ארוכות וטובות ביישוב, ונשאר בביתו עד יומו האחרון.

יוסף נפטר בי"ט באלול תשע"ז (2017) והוא בן 95.