אברהם עודד כהן

אברהם עודד כהן, נולד בז' בשבט ת"ש (1940) בירושלים, להוריו ציון ומלכה. הוא נקרא על שם סבו אברהם מיוחס, ושמו השני עודד ניתן לו בתקווה ומשאלה שיעודד את המשפחה בימי מלחמת עולם השנייה.

את עבודתו החינוכית החל בלימודי הוראה בסמינר 'מזרחי-ליפשיץ' ובאקדמיה למוסיקה בירושלים, ובעבודה במרכז הנוער 'תקוותנו' בשכונת מוסררה בירושלים.

בשירותו הצבאי בנח"ל פעל כקומונר בבאר-שבע בתנועת הנוער 'הנוער הדתי העובד והלומד', וניהל בית-ספר תיכון ערב לנערים עובדים. כחייל מילואים השתתף במלחמת ששת הימים וזכה להיות ממשחררי ירושלים העתיקה והכותל.

אברהם עודד נישא בגיל צעיר למרים, ואת שירותו החינוכי בבאר-שבע בירת הנגב ראה כשליחות. בגיל 21 (!) ניהל את בית הספר 'סיני' בעיר. בית הספר נחל הצלחה רבה בכל התחומים, ותלמידים מכל רחבי העיר ביקשו ללמוד בו.

הוא היה איש חינוך ברמ"ח איבריו, יצירתי ורב-פעלים. תמיד פעל בכמה תחומים במקביל, בצורה מיוחדת ומעוררת השראה. במיוחד זכורה יכולתו המרשימה ללמד קהל גדול מאוד של ילדים צעירים, לבדו, בעזרת סיפור בלבד, בעודו יושב על כיסא ללא אמצעי עזר.

בעקבות הצלחתו כמנהל בית ספר, התבקש לנהל את 'אגף הנוער' במשרד החינוך, בכל מחוז הדרום. בהמשך התמנה למנהל האגף הארצי במשרד הראשי, שהפך, בזכותו, למינהל גדול וחשוב 'מינהל חברה ונוער' במשרד החינוך. בתפקיד זה כיהן שנים רבות, והשפעתו על החינוך במדינת ישראל הייתה עצומה. מאוחר יותר התמנה לסמנכ"ל המשרד.

בתש"ם (1980), במעבר מבאר-שבע לעבודה בירושלים, עברה המשפחה לגור באלון-שבות. ביישוב היה אברהם עודד פעיל ושליח ציבור בבית הכנסת הספרדי. זכורה לטוב תפילתו בתפילת נעילה, שמשכה תושבים רבים. כמו כן היה פעיל בעמותת 'יד שפירא'. בשנותיו האחרונות היה פעיל בוועדת 50+.

בתפקידו הארצי במשרד החינוך זכורה במיוחד חיבתו ודאגתו לנוער המנותק. המפעל שיזם 'מניתוק לשילוב' השיב רבים מהם למעגל עשייה מבורך בחברה ובמדינה. כמו כן יזם והוביל מפעלים חינוכיים רבים ומגוונים, בהם: תכנית 'מחויבות אישית', חידון התנ"ך העולמי לנוער, 'חודש הילד והנוער', קידום נוער - תכנית השלמת השכלה (היל"ה), 'עת לאהוב', 'מילואים בחינוך', 'הפעלופדיה', בגרות חברתית, ועוד.

בתשמ"ח (1988) יזם את המפעל החינוכי החשוב 'משלחות הנוער לפולין' תחת הכותרת "את אחיי אנוכי מבקש". הוא ראה בו 'מפעל חיים' חשוב להעצמת הקשר של בני הנוער בישראל, למדינה ולארץ.

אברהם עודד היה איש של עשייה ודוגמה אישית. הוא לא חדל מלחשוב באלו מקומות יוכל עוד להיטיב, לקדם ולסייע. הוא היווה מגדלור, מקור השראה ומורה דרך לכל עובדיו, חבריו ובני משפחתו.

באורחות חייו שילב אהבת הזולת ואהבת התורה. כאדם מאמין, קיבל, תמך וסייע לכל מי שפנה אליו. רבים ביקשו את עצתו ועזרתו ותמיד נענה בלב חפץ וללא תמורה.

בתכונותיו הנוחות חיבר בין קצוות שונים בחברה הישראלית, מתוך ממלכתיות, הבנה, סבלנות וסובלנות. פעל במעשיו בדרך שהיא "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". היה אהוב ומוערך.

אברהם עודד זכה להקים עם רעייתו מרים תבדל"א דור ישרים מבורך, ההולך בדרכי התורה והחינוך.

השיב נשמתו לבוראו בא' בתמוז תשע"ח (2018). חבל על דאבדין ולא משתכחין.