רותם טובה יעקבס

רותם נולדה באלון שבות בח' באייר תשס"א (1.5.2001) כבת רביעית להוריה יהונתן ואחינעם, והביאה אִתה שמחה ואהבה מרגע שנולדה. כשהייתה בת שלוש וחצי שנים התגלתה מחלת הסרטן בגופה הקטן. שנות טיפולים קשות עברו עליה; אשפוזים, ניתוח, השתלת מח עצם, הקרנות וסבל רב.

בכל אלה נשארה רותם במתיקותה הגדולה, באהבת החיים שלה, באהבתה הבלתי נגמרת למשפחתה ולבית. הייתה משחקת שעות על גבי שעות במשחקי דמיון ויצירה עם האחים שלה ועם אבא ואימא.

לבית החולים היינו נוסעים עם ארגזים של משחקים, דפים, דבק, מספריים וכלי יצירה, וכך היינו מעבירים את ימי האשפוז הארוכים. השמחה הגדולה הייתה תמיד בדרך הביתה.

ד"ר מיקי ויינטראוב, ד"ר שושי וילק והצוות שלהם, ובהם אחים ואחיות מסורים, טיפלו בה באהבה ובמסירות אין קץ, בכבוד לרותם ובאנושיות יוצאת דופן.

          המילה "בית" הייתה לרותם כמעט מילה קדושה. היא הביאה אל הבית את כל היופי שבה, הסקרנות, אהבת האדם והעין הטובה, את הכנות והמתיקות שלה.

כאשר נכנסה רותם להשתלת מח עצם, תהליך קשה המחייב אשפוז בבידוד למעלה משישה שבועות, הפך חדר הבידוד ל"תיבת נוח", וכל המחלקה השתתפה במשחק. כל יום הכניסה רותם חיה אחרת לחדר, נכתבו חידונים ועיתון המספר לעולם שבחוץ, מה קורה ב"תיבת נוח" שלה...

          בין גן ארבע לגן חובה, היו כמה חודשי תקווה שרותם הבריאה, אבל כבר בתחילת גן חובה התברר כי הסרטן חזר. בשילוב ארגון העובד בהדסה, גן החובה, וקהילת אלון שבות, עלתה הצגה גדולה במתנ"ס אשר כללה משחק של רותם והאחים שלה, ריקודים של ילדי הגן, וחברים של האחים. תושבים רבים מאלון שבות היו שותפים בהכנת התפאורה, בתפירת תלבושות, בהכנת הריקודים ובחזרות לקראת ההצגה.

רותם נכנסה לכיתה א' בבית הספר 'שירת חנן'. הייתה זו חוויה משמחת ומעצימה. רותם אהבה את המורה איילת גביזון, את המנהלת, את המורים המקצועיים, את הרב דן האוזר, ובעיקר - את החברים והחברות החדשים שפגשה בכיתה. היא צעדה בעוז לבית הספר גם בשעה שהסרטן התפשט כבר אל הרגל, וגרם לה לצליעה. היא הייתה שמה את הילקוט הוורוד על גבה וצועדת זקופה אל בית הספר, ואף שיחקה 'קלאס' עם הבנות בהפסקה.

החברים הטובים עטפו אותה ואת המשפחה בכל סוג של תמיכה ואהבה, דאגה לילדים האחרים כשרותם אושפזה, הכנסת אוכל ודאגה לכל מה שצריך. כל אלה יצרו קִרבה הגדולה, והעניקו אהבה ותמיכה שנתנו כוחות למשפחה "והזכירו לנו שאנחנו לא לבד".

          אבל לפני הכול, ואחרי הכול - רותם הייתה ילדה של בית. אהבתה לבית, להורים ולאחים הייתה מקור של אור ושל חיים. גם אחרי לכתה הבית מלא באהבתה זו, והוא הנחמה בכאב חסרונה המתמיד.

המשפחה הקימה לזכרה בחצר בית הספר 'שירת חנן' את 'החצר של רותם'; גן שעשועים לשמחת ילדי כיתות א-ג. הילדים משחקים בו, ונקראים שנה אחר שנה, להיות חברים טובים זה לזה ולהפוך את בית הספר להיות מקום מוגן ונותן ביטחון ושמחה לכל ילד, גם לאלו שקשה להם, כפי שהיה המקום לרותם.

בין פסח לשבועות לומדים ילדי 'שירת חנן' משניות לזכרה של רותם, ובערב שבועות נערך טקס בבית הספר המוקדש גם לזכרה.

רותם נפטרה בח' בסיוון תשס"ח, ואנו כולנו חסרים אותה ומתגעגעים אליה בכל עת, אבל מודים ושבים ודבקים בכל הטוב והאור, ובכל האהבה שהעניקה לנו.

 

 

כתבה שהתפרסמה בגושפנקה על רותם

 

אתר בית ספר שירת חנן - החצר של רותם