מרים (חיה) ינאי

מרים נולדה בי"ט בסיוון תשי"ב (12.06.52) להוריה יוסף ורחל (לבית ויינהבר) ז"ל במושב צפריה. הוריה שרדו את השואה ואיבדו בה רבים מבני משפחתם. מתוך השכול והאפר הקימו יחד משפחה בארץ ישראל.

לקראת גיל 12 עברה המשפחה לבני ברק, שם, ב'בני עקיבא', פגשה את רמי, ולימים הם נישאו. מרים למדה בתיכון לבנות בבני ברק, ובתום לימודיה (תש"ל - 1970) הצטרפה לקבוצת בנות מאולפנת כפר פינס, ששירתו שירות לאומי בקריית שמונה.

רמי ומרים נישאו בקיץ תשל"ד (1974), קבעו את מושבם באלון שבות, ומאז ועד יום פטירתה גרה מרים ביישוב.

לאחר שנה וחצי, אחרי פסח תשל"ו (1976) חלתה מרים, ואחרי כמה חודשים, כשהרופאים אבחנו את מחלתה, הוטסה מרים במבצע מורכב לקנדה, שם נותחה בע"ה בהצלחה רבה (באותה עת הוסיפו לה את שמה השני: חיה). בשל החודשים שחלפו עד בירור מחלתה, נותרה מרים נכה, והנכות ששינתה את כל מהלך חייה, ליוותה אותה עד יומה האחרון. מרים התמודדה בגבורה עם המגבלות, והשתדלה לקיים אורח חיים תקין ככל שיכלה, והיוותה שיעור בפשטות ובהודאה על הטוב יום יום. בנה הבכור, אליהו, נולד עוד לפני שחלתה, ואחרי מחלתה נולדו הודיה ואחיה, שגדלו והתחנכו באלון שבות.

בתשמ"ב (1982) החלה מרים לעבוד בספרייה האזורית באלון שבות, והמשיכה בעבודתה עד ימיה האחרונים. 34 שנים נתנה מרים שירות אדיב ואישי לתושבי אלון שבות ולתושבי גוש עציון. רבים ציינו באוזני בני המשפחה את התעניינותה באנשים ובמשפחותיהם, מבוגרים וצעירים כאחד תיארו בהרחבה את מאור פניה במגע עם הקהל שבא לספרייה. הרצון לקדם ולהתקדם טכנולוגיות וחיצונית היה תמיד לנגד עיניה, והיא לא שקטה ולא נחה עד שהשיגה את מבוקשה.

כמה שבועות לפני פטירתה מרים לא הרגישה טוב, והחלה בסדרת בדיקות כדי לברר את פשר הרגשתה. ביום חמישי אור לכ"א בשבט תשע"ז, הלכה מרים לישון לקראת חצות, ולא קמה. למחרת הובאה למנוחות בבית העלמין בגוש עציון, ועל מצבתה נחקקו המילים: באמונה ובגבורה בנתה ביתה.

יהי זכרה ברוך.