שמעון יוליס

שמעון נולד בכ"ב בתמוז תרצ"ו (1936), בן אחרי שלוש בנות, ליטי ור' חיים יוליס, וגדל בבתי הונגרין שבשכונת 'מאה שערים' בירושלים. בילדותו למד בתלמוד תורה 'עץ חיים' אצל ר' אריה לוין זצ"ל, ובהמשך למד בישיבות קטנות: 'חברון', 'תפארת צבי' ו'יבנה'.

באלול תשי"ב החל ללמוד בישיבת פוניבז' בבני-ברק וזכה ללמוד אצל ראש הישיבה הרב כהנמן, הרב דסלר וה'חזון אי"ש' זצ"ל. תמיד היה מספר על דגל ישראל שהונף בישיבת פוניבז' בחג העצמאות.

בסוף זמן קיץ תשט"ו עזב את הישיבה כדי להתגייס לצבא. למרות היותו בחור שגדל בבית חרדי אמיתי, חונך שצריך להיות חרד לדבר ה' ולתרום לעם לתורה ולארץ. גם במשפחתו הניפו את דגל ישראל ב'מאה שערים' עם הכרזת המדינה. כשמנהיג 'נטורי קרתא' העיר על כך לאביו של שמעון ז"ל, תשובתו הייתה: "תתעסק בשלך ואני אתעסק בשלי, שלא תעז לגעת בדגל הקדוש."

בתשכ"ג (1963) נישא לנחמה ובירושלים נולדו להם שלושה ילדים: איציק, צביקה ואבי.

שמעון שֵרת ברבנות הצבאית בצמוד לרב גורן זצ"ל וזכה להתלוות אליו במלחמת ששת הימים בשרתו במילואים. שמעון הגיע בין הראשונים להר הבית ולכותל המערבי, לקבר רחל ולמערת המכפלה.

בג' באייר תש"ל (1970) תכנן יחד עם חבריו בצעירי 'חרות' להקים התנחלות ב- 18 בתים נטושים בציר מנווה יעקב לאורך כביש 60 לכיוון אל-בירה, אך הניסיון לא צלח.

באותה שנה התחיל לעבוד כמבקר פנים של משרד הדתות. האמת והיושר היו נר לרגליו, וכך חשף מעשי מרמה של השר אהרן אבוחצירא. שמעון לא היסס למרות ששילם על כך מחיר כבד במשרתו ובבריאותו.

בט"ו בשבט תשל"ב (1972) עברה המשפחה לאלון שבות וכאן נולדו איטה ועמיחי, שנקרא כך כשנולד בסמיכות להחלטת האו"ם שציונות היא גזענות, לבטא ש"עם ישראל חי". כשנשאל שמעון למה עבר למקום קטן ומרוחק ענה שבביתו ב'מאה שערים' חינכו אותו לתרום ככל יכולתו לעם ישראל ולארץ ישראל, וקשיים לא יעכבו אותנו מליישב את ארץ הקודש. כל חייו הקפיד להדגיש עד כמה חשוב לעשות למען תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.

אחד מאנשי אלון שבות תיאר פעם: שכשהיית נכנס לבית משפחת יוליס מיד הרגשת שאתה במשפחה שהיא "מוותיקי ירושלים"; ההווי, הסיפורים שלא נגמרים וההערצה לגדולי ישראל.

מאוד היה חשוב לו מאד להגביר את לימוד התורה, וכך בלא היסוס ובלא דחייה הקים עם חבריו את החוג היומי למשניות ואת לימוד הדף היומי. יחד עם שייקה שפירא עזר להשיג פרסים ותקציבים להגברת לימוד התורה בבית הספר. שמעון לא הפסיק לעסוק בצרכי הציבור, בצדקה ובגמ"ח, למרות הבעיות הרפואיות מהן סבל. בית הכנסת והתרומות המגוונות אליו לרכישת גמרות, סידורים וחומשים, ייסוד שיעורים והשתתפות בהם, כל אלו היו מרכז חייו.

כעשרים שנה למד ב'כולל בית הבחירה' בכרמי-צור. תפילתו הייתה שיזכה להקביל פני משיח, ולכן קיבל על עצמו ללמוד הלכות המקדש והקרבנות.

הוא הקפיד לשמור על חוש ההומור ועל שמחת החיים למרות הקשיים, והכול נעשה מתוך תחושת שליחות ואמונה. באחד הטיפולים הקשים בבית החולים יצא הרופא ואמר שלא ראה דבר כזה; הוא מכאיב למטופל והמטופל מספר בדיחות וסיפורי ירושלים.

הייתה זו דרכו להיות בכל רגע ורגע מחייו בתחושת שליחות ולעשות הכול ברוח טובה ועליזה.

שמעון נפטר בט"ו בשבט תשע"ו (2016). יהי זכרו ברוך.