משה טוקאיר

משה בן יחיד להוריו יהושע ופייגה נולד בד' באדר תרפ"ט (1929) במחוז טרנסילבניה ברומניה, והיו לו שש אחיות. בהגיעו לגיל חמש עברה המשפחה לבוקרשט בירת רומניה.

משה למד בבוקר בבית הספר היהודי שהיה בהשפעה רפורמית, ואחר הצהרים למד תורה ב'חיידר'. משה סיפר שבית הספר היה מאוד נוקשה, היו בו משטר קפדני, עומס לימודי ואפליה גדולה בין עשירים לעניים.

 בפרוץ מלחמת העולם השנייה, השלטון הנאצי לא נכנס לרומניה אך השפיע מאוד על היחס ליהודים. הייתה הסתה נגד יהודים ושנאה תהומית ליהודים ברחוב, שלעיתים קרובות התפתחה לאלימות פיזית ופוגרומים. על היהודים נאסר לפתוח עסקים עצמאיים, כל גבר יהודי נדרש להתייצב ולקבל חותמת "יהודי" בתוך תעודת הזהות שלו. חותמת זו העידה שנכנס לרשימה של יהודים שהיו לוקחים אותם מדי פעם לתקופות ארוכות של עבודת כפייה.

אביו של משה סירב לקבל חותמת מחשש להשאיר את המשפחה לבד, וכך נכנסה כל המשפחה לסכנה. משה שהיה בן יחיד, תמיד הלך לפני אביו ברחוב כדי להזהיר מביקורות פתע שמטרתן לבדוק תעודות. בנוסף למתח הנפשי שממנו סבל משה כילד בנסיבות אלו, היו גם קשיי פרנסה גדולים ומחסור במזון. 

למרות כל הסבל הם היו גאים ביהדותם וניהלו חיים יהודיים מלאים במסירות נפש. בזמן צרה הייתה בין היהודים אחווה ועזרה הדדית.

בקיץ תש"ד (1944), בהיותו כבן 14, כחודש לאחר הכיבוש הרוסי את רומניה, עלה משה לבדו ארצה בגרעין 'בני-עקיבא' שהתארגן ב'עליית-הנוער', ולמד בשדה-יעקב ובכפר הרא"ה.

בפרוץ מלחמת השחרור בתש"ח (1948), גויס ושירת בחטיבת 'גולני', תחילה בצפון ליד עפולה, ואחר כך בדרום ב'מבצע עובדה'.

בשנות החמישים (תשי"א-ז 1951-7) עבד כמדריך ומורה בחוות סג'רה, בשדה-יעקב, בכפר הרא"ה ובצפת. בתשי"ט (1959) הפסיק לעבוד כדי להגשים את שאיפתו העיקרית, ללמוד תורה.

משה למד שנתיים בישיבת 'קול תורה' אצל הרב שלמה זלמן אוירבך, שתיאר אותו כ"תלמיד שקדן ומסור ללימודיו, שהתבלט ביותר בשכלו הישר".

לאחר לימודיו בישיבה החל משה לעבוד כמנהל חשבונות בישיבת 'כרם ביבנה' מימיה הראשונים, ועד לפרישתו המוקדמת (בגיל 60) בגלל הפגיעה במאור עיניו. ב'כרם ביבנה' זוכרים אותו כעובד ישר, מסור ואהוב על כולם.

בתשל"ב (1972) נשא לאישה את מנגה לאה לבית סבו. הם בנו את ביתם ברחובות, שם גרו שנים רבות ונולדו להם שתי בנות: ליאורה ויפעת.

הדבר שהכי ייחד אותו היה אהבתו לתורה ולמצוותיה. גם בזמנים שהיה לו קשה מאוד, דקדק במצווה קלה כבחמורה, ובכל הזדמנות למד תורה. לימוד התורה גרם לו שמחה רבה, וערך מרכזי זה העביר גם לבני ביתו.

בשנותיו האחרונות עבר לגור סמוך לבתו ליאורה כהן באלון שבות. השיקול העיקרי למעבר היו חיי התורה באלון שבות. משה מצא ביישוב מסגרת תורנית עשירה וקהילה חמה ששימחה אותו וקיבלה אותו בסבר פנים יפות.

משה נפטר בכ"ב באדר תשע"ז.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.