נפתלי גרינשפן

נפתלי נולד להוריו שמריהו אברהם וחנה בשנת 1915 בלודז' פולין.

המשפחה השתייכה לזרם החסידי והיו לנפתלי שלוש אחיות ושני אחים. אביו עבד כאב בית במתחם למגורים ובזכות עבודתו קיבל את אחת הדירות.

בצעירותו השתתף נפתלי בפעילויות 'השומר הדתי'; תנועה ציונית דתית שחבריה שאפו לעלות ארצה. הקבוצה הקימה 'קיבוץ' בסלבקוב שבפולין כבר ב- 1936. החברים עבדו בחוות חקלאיות באזור, וקיימו אורח חיים דתי ותרבותי וגיבשו הווי חברתי משלהם.

בשנת 1939, החלה בריחתם לישראל, כאשר המשטר הנאצי כבר שלט בפולין. דרך מנוסתם עברה בקרקוב, בעיר פרוט בה עבר נחל שסימן את גבול פולין, למקום בו שלטו הרוסים, אך הרוסים החזירו אותם לצד הפולני. הם ברחו לווילנה שם עצרה אותם המשטרה הליטאית והם נפדו לאחר התערבותו של הרב המקומי. בווילנה המתינו לסרטיפקטים; אישורי עלייה שבוששו לבוא. הם המשיכו לקובנה, משם למוסקבה, ומשם לאודסה על חוף הים השחור. מאודסה הפליגו לאיסטנבול, אך השלטונות התורכיים השהו את ירידתם לחוף. לאחר שלושה שבועות על הים, המשיכו באוטובוס מאיסטנבול לסוריה, משם הלכו רגלית דרך לבנון לארץ ישראל, אליה נכנסו בשנת 1941.

בארץ הצטרפו לחברים מ'השומר הדתי' - 'קבוצת אברהם' ע"ש הרב קוק.  בתקופת ההכשרה בכפר פינס סייעו בייבוש ביצות בחדרה, וב- 1943 עלו לכפר עציון.

בתום מלחמת העולם, הסתבר לנפתלי שמכל משפחתו, נותרה אחות אחת שכבר חיה בארץ, ובן הדוד שגדל עימם בבית בלודז'.

ב- 1943 נישא נפתלי לבלהה לבית פריסמן, וב- 1945 נולד בנם הבכור יהושע, בכפר עציון.

נפתלי הוכשר כחובש, ושימש כחובש בקרבות בכפר עציון. בלילה לפני הקרב האחרון יצא נפתלי עם הפצועים ועובדי המרפאה למשואות יצחק, ומשם לשבי הירדני.

בשובם מהשבי הקימו  נפתלי וחבריו את הקיבוץ בגבעת עלייה ביפו, עבור האלמנות הרבות והיתומים, וכמה משפחות שנותרו שלמות. החיים במתכונת הזו היו מורכבים. הקיבוץ התפרק, אך במקום נותרו משפחות ואלמנות עם יתומים, הם ניהלו חיי חברה קרובים והדוקים, גם לאחר שחלקם הגדול עזבו את גבעת עליה למקומות אחרים.

נפתלי עבד כמנהל אדמיניסטרטיבי בבית החולים לחולי נפש בבאר יעקב שרוב חוסיו היו ניצולי השואה. הוא הקדיש את זמנו לטפל במאושפזים, וראה בעבודתו זו שליחות.

ב- 1952 נולדה הבת חנה, וב- 1960 עברה המשפחה לבני ברק. הקשר ההדוק עם החברים והחברות שהתפזרו, בעיקר באזור המרכז, נשמר.

נפתלי המשיך עבודתו בבאר יעקב, ונטל על עצמו עבודה נוספת בתחום הנחלת הלשון. הוא ריכז את המורים שלימדו עברית את העולים החדשים באזור. בנוסף, התנדב לפני החגים באיסוף תרומות לנזקקים, והיה פעיל בסניף 'הפועל המזרחי'. כל העת לא זנח את 'אגודת בני גוש עציון' ופעילותו שם הייתה רבה.

לאחר מלחמת ששת הימים והקמת אלון שבות עברו נפתלי ובלהה לגור ביישוב, ונפתלי עבר לניהול אדמיניסטרטיבי בבית חולים גריאטרי בשכונת תלפיות בירושלים, עד פרישתו לגמלאות. לאחר שפרש, התנדב בבית הספר באלון שבות, ופעל רבות בארכיון ובמרכז ההנצחה שהוקם בכפר עציון.

בערוב ימיו, כאשר הוא ובלהה נזקקו לעזרה צמודה יותר של המשפחה, עברו לגור בכרמיאל, סמוך לילדיהם. מיד עם המעבר, חיפש מקום בו יוכל להתנדב, ומצא את המוסד לביטוח לאומי לשם היה הולך מספר ימים בשבוע.

לאחר פטירתה של בלהה, ביקש לעבור לבית אבות 'תפארת בנים' בנתניה, אך הספיק להיות שם זמן קצר מאד, עד שנפטר בשנתו שלושה וחצי חודשים אחרי מות רעייתו.

נפתלי נפטר בשיבה טובה ב 10.9.2001 ונקבר בכרמיאל בסמוך לבלהה.