בלהה גרינשפן

בלהה נולדה בשנת 1913, לאביה אליעזר זאב ולאימה אסתר פריסמן, במחוז ממל בליטא. אביה היה ציוני ידוע ועסק ברוקחות. במשפחה היו שישה ילדים, ולבלהה היה אח תאום, חנוך.

בלהה נהגה לספר הרבה על שנות ילדותה היפות והנעימות באזור הכפרי בו חיו, על שיטוט ביערות סביב לכפר וליקוט פירות יער, ועל הליכה לחוף הים.

בלהה הייתה חברה בתנועת נוער דתית בכפר מגוריה, וכבת למשפחה ציונית, הצטרפה לשני אחיה שכבר חיו בארץ, ועלתה ב- 1936 לתל אביב. תחילה התגוררה ב'בית חלוצות', אך הייתה זו שנת הסתגלות קשה מאוד. היא נעזרה בשני אחיה, וקיבלה עידוד וחיזוק ממכתבי המשפחה שנשלחו בתדירות גבוהה, בעברית צחה וביידיש.

בארץ הצטרפה לתנועת השומר הדתי. עברה איתם לקבוצת אברהם שבכפר פינס, שם הכירה את נפתלי, ויחדיו עלו והקימו את כפר עציון ב- 1943. ב- 1945 נולד בנם הבכור, יהושע. בלהה הייתה מטפלת תינוקות בקיבוץ, ויחד עם ילדי הקיבוץ פונתה בתקופת המצור למנזר רטיסבון בירושלים, שם נשארו עד תום המלחמה.

כל משפחתה של בלהה (למעט שני האחים שכבר חיו בארץ) נספתה בשואה. תגובתה הייתה קשה בשמיעת עדויות הניצולים, ובחיפוש הקרובים בתוכנית הרדיו היומית לא נמצא איש.

בגבעת עלייה אליה עברו עם תום המלחמה וחזרת החברים מהשבי, המשיכה בלהה לעסוק בטיפול בילדים. ב- 1952 נולדה בתם חנה ובלהה נשארה בבית ללא עבודה, אך תמיד מצאה מה לעשות.

ב- 1960 עברה המשפחה לבני ברק, בשכנות למשפחת ניצולי שואה. בלהה הקדישה את זמנה לעזור ולסייע הן באוזן קשבת הן במעשים, וכל ימיה עסקה בפעילות של גמילות חסדים, עובדת סוציאלית בנשמתה ובעשייתה ללא תואר או הכשרה מעשית.

ב- 1970 עברו בלהה ונפתלי לאלון שבות, ובלהה החלה להתנדב פעם בשבוע בבית אבות ירושלמי, שם התגוררה קרובת משפחה. בלהה נסעה לירושלים לעזור לחברה עם בעיות נפשיות, וכל כולה הייתה שקועה בעזרה לזולת, בצנעה ובשקט האופייניים לה.

באלון שבות חיו באותה עת כמה משרידי כפר עציון, שחברו יחדיו בלילות שבת באחד הבתים, וקיימו הווי תרבותי וחיים חברתיים משלהם, בנוסף לפעילויות של היישוב.

בלהה עוד הספיקה ליהנות מקרבת הילדים והנכדים עם המעבר לכרמיאל, למרות שבריאותה החלה להתדרדר. בערוב ימיה כשהייתה מאד חולה, הועברה לבית אבות. בימיה האחרונים הייתה שקועה בדמדומים אך חיכתה שנפתלי יגיע להיפרד ממנה, ורק אחר כך השיבה נשמתה לבוראה.

בלהה נפטרה ב 17.4.2001 ונקברה בכרמיאל.

חנה בתה כתבה: "אימא שלנו האהובה והצדיקה, היוותה לנו דוגמה לצניעות ולענווה, יושר בלתי מתפשר, אהבה שאינה תלויה בדבר ולב רחב המעניק לזולת שלא על מנת לקבל תמורה".