רות ברס

רותי נולדה ברחובות בג' בשבט תשי"א כבת בכורה לשלמה אליעזר וצילה פרל ז"ל. למדה ב'בית יעקב' ובתיכון דתי עירוני ברחובות, ולאחר מכן למדה ב'מכללה ירושלים' לתעודת הוראה ולתארים בתנ"ך, תושב"ע, ספרות וחינוך. בנוסף השלימה לימודי תואר שני בייעוץ חינוכי בטורו קולג' בירושלים, וכל זאת בנוסף לעשרות קורסים והשתלמויות. למעשה מעולם היא לא הפסיקה ללמוד.

שירת חייה הייתה בסימן "אם חיים, אז חיים!!" בעוצמה ובאינטנסיביות, וניצול כל רגע ללמוד, לחוות, ליצור, וגם ללמד, לתמוך ולעזור.

רותי נישאה לזאב, בוגר המחזור הראשון של הישיבה, והיו מהמשפחות הראשונות באלון שבות. מלבד שלושת ילדיהם גידלו רותי וזאב ילד באומנה, פתחו את ביתם לבנות מ'בית הילד' בשבתות ובחגים, המשיכו לתמוך בהם כלכלית ונפשית עוד שנים רבות, ונתנו להם בית, במקום הורים שלא היו להם.

רותי בחרה בחינוך כדרך חיים, ויותר מ-35 שנים שירתה כמחנכת, מורה לתנ"ך ורכזת חברתית באולפנת 'נחם' ב'מטה יהודה'. רבים מתלמידיה שמרו עִמה על קשר שנים רבות לאחר סיום לימודיהם. לאחר פרישתה לימדה תלמידי חינוך מיוחד בגוש בהתנדבות והגישה למבחני בגרות בתנ"ך.

ימי העיון בתנ"ך היו לה חג, והיא גם ייסדה בביתה לימוד בליל שבועות עם מורות ומורים צעירים לתנ"ך; מסורת שמשכה תושבים רבים, עד שהיה צורך להרחיב את הסלון לקליטת כל המשתתפים.

רותי ניצלה כל רגע פנוי להשתלמויות ב'יד ושם' וב 'יד בן צבי', או בכל קורס שנפתח באזור, יחד עם אהבתה לתרבות וטבע. רותי לא פספסה פסטיבל, הופעה או אירוע תרבות, והייתה מנויה לכל סדרות הקונצרטים ופעילויות המתנ"ס.

היצירתיות שלה נודעה למרחוק ומהר מאוד התמלא הבית ביצירות פסיפס, רקמה, ושאר מלאכות יד מפרי כישרונה. כל חג או שבת היה השולחן מעוצב ומקושט בטוב טעם, אך טבעי שהיא בחרה להתנדב בגמ"ח השמחות ובוועדת תרבות של היישוב.

רותי התמודדה רוב שנותיה עם מחלות שונות, אושפזה בבתי חולים, אך לא נתנה לקושי למנוע ממנה לארח ולאמץ, לתמוך ולסייע לכל שכן, חבר או מי שנקרה בדרכה. היא נאבקה בבית משפט על זכותה לגדל ילדי אומנה, ביתה היה פתוח לאורחים, ובחגי הפסח יצאה המשפחה לערוך סדר בבסיסי צה"ל.

ערך המשפחה היה נר לרגליה והמטרה קידשה את כל האמצעים והמאמצים כדי  להגיע לילדיה לירוחם, צפת ולוס אנג'לס. כל ביקור של נכד אצלה הפך במהרה לקייטנה פעילה, עם סדנת יצירת אומן ותיק עבודות מפואר, ולכל ארוחת חג או שבת הגיעה עם ערכת הפעלה של חידונים ומשחקים.

אהבתה לטיולים, לטבע וליופי הבריאה, ניכרה גם בעיצוב הבית, הגינה והעציצים, ובהקפדתה לטייל, גם אם זה כרוך בתיאום דיאליזה בבתי חולים ברחבי הארץ.

כבת ואחות בכורה דאגה רותי לטפל בהוריה והראתה דוגמה אישית והקרבה בלתי נתפסת. היא ידעה לתת לכל רֵע או בן משפחה בדיוק את היחס האישי, האוזן הקשבת, תשומת הלב והתמיכה שהיו זקוקים לה.   

    רותי הייתה מוקפת חברות שטיפחה לכל אורך הדרך, עם עוצמות נפש עצומות שלא נתנו לרפיון הגוף למנוע ממנה לחיות, ליצור ולחוות, בעוצמה ובהספק שגרמו להשתאות גם אצל אנשים בריאים. לאחר השתלת הכליה, "הלידה השנייה שלי" כדבריה, ייסדה סעודת אמנים וערבי הודיה. האמונה שלה, היכולת להתגבר על הכול, להודות ולשיר הלל לקב"ה היו לשם דבר. החיוך הקורן והארת הפנים לכל אחד במשעולי היישוב המשיכו גם כשהגוף כמעט קרס.

רותי השיבה נשמתה לבוראה בל' בתשרי תשע"ו ונטמנה בבית העלמין האיזורי בגוש עציון.