ברוך ברמן

ברוך (בוריס) ברמן נולד במוסקבה כבן יחיד ליצחק (איגור) ברמן ודבורה (דורה) פייגין בי"א בתמוז תשי"ז (10.7.1957). בגיל 17 החל ללמוד ספרות ובלשנות רוסית באוניברסיטת מוסקבה, קיבל תואר שני בהצטיינות בבלשנות ובספרות רוסית ואנגלית.

בנערותו החל ללמוד עברית בעצמו, בהשוואת התנ"ך לתרגומו הרוסי, ובעזרת יהודי קשיש, דובר עברית מנערותו. בגיל 25 התחיל לימודי יהדות אינטנסיביים.

ברוך ורעייתו אביטל חזרו בתשובה ובתשמ"ב (1982) נישאו בחופה במחתרת בדירתם במוסקבה. לאחר כשלוש שנים החל ברוך ללמד בדירתו בקביעות שיעורי תורה לעשרות אנשים. השיעורים היו אסורים לפי החוק בברית-המועצות, ולכן התקיימו בסתר, בסיכון רב. ברוך התבלט בהומור שלו, בסובלנותו ובמחשבתו החופשית. תלמידיו וחבריו התרשמו עמוקות מההיקף המדהים של הידע שרכש בנושאים יהודיים בתקופה כה קצרה, ומרעיונותיו המקוריים והמעמיקים. ברוך הקליט את הרצאותיו, והפיץ את הקלטות בין תלמידיו. בכל קלטת  ארבע שעות הרצאה, ואלו הועברו מיד ליד. ספרו "משמעויות תנ"כיות" נערך לאחר מותו על בסיס הקלטות אלה.

בתשמ"ח (1988) עלתה המשפחה ארצה, לאלון-שבות. ברוך למד בישיבת 'הר-עציון', באוניברסיטה העברית וב'עמיתי ירושלים'. לימודיו אלו לא הוסיפו נדבך משמעותי להשכלתו האישית, אבל עזרו לו להבין את האווירה הלימודית והחינוכית בארץ. עלייתו ארצה שינתה את דרכי פעילותו. ממסלול חיים של אדם פרטי, הבונה עצמו לאט וביסודיות אינדיבידואליסטית ברוסיה, היה ברוך בארץ לדמות ציבורית, חינוכית ורוחנית, המקרינה תורתה החוצה. בלִבּו פעמו תחושות שליחות ואחריות רבה.

ברוך היה מהר לאיש מפתח בהעמקת ההשכלה היהודית של העולים מברית-המועצות. הוא תכנן וריכז תוכניות להקניית השכלה יהודית לעולים מברית-המועצות, בישיבת 'הר-עציון' וב'מכון שלום הרטמן', וסייע לכינון מערכת דומה ב'עמיתי ירושלים'. במקביל לימד באוניברסיטת בר-אילן, בבית-הספר לחינוך. ברוך פעל ולימד ברוסית, בעברית ובאנגלית, בהן שלט כבשפת אם.

ברוך חש חובה פנימית עמוקה לסייע בקליטת העולים המשכילים מברית-המועצות, במיוחד אלו שהתמחו במדעי הרוח. כאדם המעורה בתרבות הרוסית והיהודית, עזר להם לגשר על הפער התרבותי העמוק שבין התרבות הסובייטית והדת היהודית. מטרתו העיקרית לא הייתה להחזירם בתשובה, אלא לקרבם לעולמה הרוחני של היהדות. ברוך ניסה לטעת בתלמידיו את התחושה שהיהדות אינה מסמלת עולם מיושן, דוחה ומסתורי, אלא מקור מעמיק למחשבה, לאמונה ולתקווה. שיעוריו משכו אנשים רבים לא רק הודות לידע הרב תחומי שלו, כוחו האינטלקטואלי ויכולת הביטוי המבריקה שבה ניחן, אלא גם, ובעיקר, בשל בשלותו הנפשית והרבדים העמוקים של המחשבה שאותם חשף בפני תלמידיו. בשיעוריו הביא לידי ביטוי מעמיק את מסקנותיו של החוקר המספר לשומעיו את מה שהוא עצמו הבין בהקשיבו לתורה. הוא לא סיפק לתלמידיו רק מידע וידע אלא עזר להם לעצב השקפת עולם מוסרית, דתית ולאומית.

במקביל לפעילותו החינוכית הצליח ברוך לייחד זמן מועט למחקר ולכתיבה. עם זאת עלה בידו לערוך בארץ את הספר שכתב ברוסיה "שמע ישראל" הדן במושגי יסוד ביהדות, לפרסם בעברית מאמרים בנושאים מקראיים, ולהתחיל דוקטורט בהדרכת פרופ' מנחם כהנא על "מושג האהבה ביהדות ובנצרות הקדומה".

ברוך ייחל לימים שיוכל להקדיש את מירב זמנו ללימוד וליצירה אישית. למרבה הצער, נקטעו תכניותיו באיבָּן. בדרכו לירושלים בט"ז באדר א' תשנ"ב (20.2.1992) פגעה משאית ברכבו. ברוך נהרג במקום, והוא בן 34. הרב יהודה עמיטל, שהזמין את ברוך ללמוד וללמד בישיבת 'הר-עציון', ספד לו בלווייתו, כעבור כארבע שנים.

ברוך הניח הורים, רעיה וארבע בנות: מרים, רות, ענת, ונעמי-ברכה, שנולדה לאחר מותו.

                                              =-=-=-=-=-=-=-=-=

רוב הטקסט נלקח מההקדמה לספר "עזה כמות אהבה" שערך מנחם כהנא לזכר ברוך ז"ל.

לצפייה בספרים שכתב ברוך ברמן לחצו כאן.