ירון אונגר

ירון, בן מאיר ויהודית אונגר, נולד בי"ח באב תש"ל (19.08.1970) בניו יורק, ארצות הברית, אח למיכל, עמיחי ודפנה. המשפחה עלתה ארצה בהיותו תינוק. ירון גדל בפתח תקווה ולמד בבית הספר הממלכתי-דתי 'נצח ישראל'. בהיותו בן 15 עברה המשפחה לישוב שערי-תקווה שבשומרון, וירון למד בישיבת נחלים.

בתום לימודי התיכון המשיך ירון ל'הסדר' בישיבת הגולן בחיספין. את זמן לימודיו בישיבה ניצל גם להדרכה בסמינריונים ב'בני עקיבא', ועסק בפעילות ציבורית, בעיקר בתחום קירוב לבבות בין דתיים לחילוניים.

מהישיבה התגייס ירון לחטיבת גולני, וסיים טירונות כחניך מצטיין. בהמשך שירת כלוחם ביהודה ובשומרון.

בשובו ללימודים קיבל ירון תעודת מורה בכיר והיה לקראת השלמת תואר אקדמי בהוראה. בתקופת לימודיו השתתף בעריכת הספר "הליכה כהלכה" - אוסף הלכות למטייל בשבילי ישראל.

ירון נישא לאפי (אפרת) דסברג בכ"ז באלול תשנ"ג (13.09.1993, יום חתימת הסכמי אוסלו). בני הזוג גרו בקרית ארבע, שם נולדו שני ילדיהם דביר וישי. ירון עסק בהוראה ובהדרכה בישיבה התיכונית במקום. תלמידיו העריצו אותו ואהבו אותו. הם סיפרו שהיה פשוט חבר. "היית החבר הכי טוב בכיתה, הכי טוב בשיעור והכי נחמד בהפסקה", כתב אחד מהם לאחר האסון.
כשבוע לפני מותו, החליט ירון לממש חלום נעורים וללמוד נגרות. הוא נרשם לקורס של משרד העבודה, אך זכה ליהנות ממנו רק שבוע אחד.

ירון ואפי בנו את ביתם באלון-שבות, אך לא זכו לגור בו אפילו יום אחד.

ביום ראשון בערב, כ"ג בסיוון תשנ"ו, (09.06.1996), שבו ירון, אפי ותינוקם ישי מחתונה של חברתם מתוכנית פר"ח - פרויקט חונכים, בה שימש ירון כרכז אזורי. ליד מושב גפן, בין צומת ראם לצומת זכריה, ירו בהם מחבלים מהכפר צוריף מתוך רכב ונמלטו. אפי וירון נרצחו במקום. תינוקם ישי, בן עשרה חודשים, נותר במכונית ללא פגע.

ירון היה בן 26 במותו. הותיר אחריו שני בנים - דביר וישי, הורים, אח ושתי אחיות. הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזורי בגוש עציון ונטמן לצד אשתו, אפי.

לאחר מותם הוקם לזכרם אולם לימוד של הישיבה התיכונית, במקום בו עמד ביתם הראשון בקריית ארבע. בית המדרש נקרא 'אפיריון', על שם אפי וירון. מזוזת ביתם הראשון מקדמת את לומדי בית המדרש בהיכנסם.

בנוסף לספר "הליכה כהלכה", נותרה מפרי עטו של ירון גם החוברת "מוזיאון שמואל", ובה משימות מקוריות וחווייתיות לתלמידים שסיימו ללמוד את ספר שמואל א'.