עמוס ושרה ספראי

באנו, ראינו, נשארנו

עמוס הגיע לאלון שבות עם המחזור השני של ישיבת 'הר עציון' ביום ייסוד היישוב, בסיוון תש"ל (1970). כזוג הגענו אחרי חתונתנו בתשל"ד (1974).

 

משפחה זה הכול

באלון שבות נולדו ארבעת ילדינו. מאז החתונה אנחנו גרים בישוב, למעט שלוש שנים שגרנו במדרשיית עמליה, בה עמוס ניהל את הפנימייה, וכן ארבע שנות שליחות בלונדון.

 

חוק הדתיים השלובים

יש לנו בת המתגוררת עם משפחתה בתקוע, השאר גרים במקומות שונים.

 

העבודה היא חיינו

שנינו עסקנו בחינוך, מורים, מחנכים ומנהלים.

 

סיפורים מהשנים הראשונות

מיכלית מים הייתה מגיעה מדי יום ומספקת מים למילוי טנק מים שהיה אמור להספיק לכל התושבים. ביום שהמיכלית לא הגיעה - לא היו מים!

 

זה מרגש גם אותנו

החתונה שלנו שהייתה אמורה להתקיים בימי מלחמת יום כיפור נדחתה מאחר שעמוס נלחם ובליל החתונה המקורי הוא וחבריו חצו את התעלה. ב"ה עמוס שב בריא ושלם והחתונה התקיימה חודש לאחר התאריך המקורי. בחתונה השתתפו גם תלמידי כיתות א'-ב' של בית הספר היסודי שהיו תלמידים של עמוס.  בית הספר פעל, בשנתו הראשונה, באחת מדירות המגורים בסמוך ל"דשא הגדול".

 

המתנדבים בעם ברכו ה'

שנינו היינו חברי ועד בקדנציות שונות. כרגע שרה פעילה בנושאי הגיל השלישי וכותבת על נושאים אלו בגושפנקה.

 

אחד יחיד ומיוחד

קהילה חמה, מניינים רבים, עזרה הדדית.

 

שינוי לטובה

דיור לצעירים ודירות מותאמות לגיל השלישי.

 

הבה נאחל

שטעם הימים הראשונים יישאר לשנים רבות.