הרב אליהו ומיכל בלומנצוייג

באנו, ראינו, נשארנו

בפעם הראשונה הגענו לאלון שבות כזוג צעיר בתמוז תשל"ב (יולי 1972) ובפעם השנייה בתמוז תש"פ (יולי 2020).

 

משפחה זה הכול

אליהו בוגר מחזור א' בישיבת הר עציון. התחתנו בישיבה, גרנו בדו קומתי באלון שבות ליד "הדשא הגדול", וכאן נולדו תשעת ילדינו (תודה לא-ל). אליהו היה ר"מ בישיבה, ואחרי פינוי ימית עברנו לשנתיים לגוש קטיף לישיבת ימית שעברה לשם. בתשנ"ג הקים אליהו את ישיבת ההסדר בירוחם ובסוף אותה השנה עברנו לגור בירוחם.

 

חוק הדתיים השלובים

שתיים מבנותינו גרות ביישוב: שרון ויוסף צבי רימון, ונילי וישי ריבלין.

 

העבודה היא חיינו

היום אנו גמלאים אך ממשיכים חלקית בעבודתנו. אליהו ממשיך ללמד בירוחם יום בשבוע, ומיכל עוסקת ברפואה סינית - דיקור וצ'י קונג, באלון שבות ובירוחם.

 

סיפורים מהשנים הראשונות

כזוג שהתחתן באלון שבות, נכנסנו ראשונים לדו קומתי עוד לפני שחובר לחשמל וזכינו לקבל חשמל בכבל מתושב אחר, אולי דוד שמיר ז"ל. זכורים כהרפתקה ימי השלג הכבד עם תום מלחמת יום הכיפורים. כמו כן זוכרים את הביקור של הנשיא נבון, ואת קבלת הפנים לאסיר ציון יוסף מנדלביץ.

 

המתנדבים בעם ברכו ה'

כמו רבים ביישוב בשנותיו הראשונות, אליהו היה חבר ועד ובילה את הלילות בהחלטות "גורליות" של יישוב חדש.

 

אחד יחיד ומיוחד

אהבנו תמיד את העובדה שביישוב יש תושבים ממגוון רחב של הציונות הדתית ומגוון של עולים, וכולם הפכו למרקם יפה.

 

שינוי לטובה

מיכל: הייתי דואגת לבית אבות איכותי בתוך היישוב

 

הבה נאחל

שנזכה לשנים רבות עם הרבה ממשיכים מהדורות הצעירים. שיהיו כאן גילאים שונים וילדים משחקים ברחובותינו.