צפניה ומרים שמיר

באנו, ראינו, נשארנו

הגענו לאלון שבות בתשל"ו (1976).

 

משפחה זה הכול

הגענו לאלון שבות מקרית מוצקין עם שלושה ילדים - רונית. נעמה ונדב. באלון שבות נולדה נטע. גרנו בקריית מוצקין כ 15 שנה ובאנו לבקר שבת אחת באלון שבות את אחותי יהודית ובעלה יובל לביא. וגם את דוד ולאה סרי שהיו חברים שלנו עוד מקריית מוצקין.  כל כך נהנינו באותה שבת מהאוכלוסיה של אלון שבות, שהחלטנו לעזוב את קריית מוצקין ולעבור לגור באלון שבות, שבה אנו גרים עד היום. גם ילדינו נשארו לגור כאן, כי זה המקום הכי טוב בארץ ישראל.

בתשפ"ב התאלמנתי מצפניה בעלי. קשה לי כאלמנה אבל אני מתנחמת עם ארבעת ילדיי, 18 נכדיי ו- 18 ניניי. ח"י ח"י ועם ישראל חי.

 

חוק הדתיים השלובים

שלושה מילדיי גרים באלון שבות, ונטע גרה באלעזר, לא רחוק.

 

העבודה היא חיינו

בעבר הייתי מורה, ואחר כך הייתי מנהלת הספרייה האזורית בגוש עציון. אחרי היציאה לגמלאות עבדתי בספריית בית-ספר 'דרך אבות'.  צפניה למד ראיית חשבון ועבד כל השנים, כמעט עד יומו האחרון, כרואה חשבון במשרד שפתח וניהל.

 

המתנדבים בעם ברכו ה'

צפניה ייעץ להרבה אנשים בדבר מס הכנסה, בעיות כלכליות. בעיות כספיות ועוד. תמיד אנשים צלצלו. עצרו אותו ברחוב בדרך לבית הכנסת ובחזרה כדי לקבל ייעוץ בעיקר בקשר להודעות שקיבלו ממס הכנסה וכו'

אני מתנדבת בספריית בית-ספר 'ראשית' ובפינה החמה.

 

אחד יחיד ומיוחד

עצם העובדה שילדיי נשארו לגור באלון שבות מעידה על היישוב.

 

שינוי לטובה

בניית דיור מוגן.