נחמה יוליס

באנו, ראינו, נשארנו

הגענו לאלון שבות בשנת תשל"ב, 1971.

 

משפחה זה הכול

בעלי שמעון ז"ל היה שייך לגרעין שבו היו משפחות נוספות מראשוני הישוב. יש לי ב"ה חמישה ילדים, וגם נכדים ונינים. גם אני וגם בעלי ז"ל שנינו ממשפחות החיות דורות רבים בארץ, בעלי מגיע ממשפחה ירושלמית ואני ממשפחה מחברון.

 

חוק הדתיים השלובים

שלושה מילדי, צביקה, איטה ועמיחי, גרים באלון שבות.

 

העבודה היא חיינו

היום אני גמלאית. בעבר עבדתי כמזכירה וכממלאת מקום בחינוך. שמעון ז"ל  עבד כמבקר הפנימי של משרד הדתות ובעשרים שנות חייו האחרונות למד בכולל בית הבחירה בכרמי צור.

 

סיפורים מהשנים הראשונות

כשאיציק, בני הבכור, היה בכתה א' הוא למד בירושלים, ואת ההסעות לבית הספר וחזור היה מבצע נהג ממחנה הפליטים דהיישה...

 

זה מרגש גם אותנו

לידת בתי איטה, שנולדה בשנת תשל"ג. זה היה אחד החורפים הקשים, והפתרון שהסתמן למקרה של נסיעה ללידה, הוא פינוי במסוק בשל השלג הכבד, אך הקב"ה עשה איתנו חסד וההיריון נמשך עוד כמה ימים, כשבסוף הסיע אותי לבית החולים תושב אלון שבות, שעסק בתיקון גגות והוזעק באמצע עבודה להסעה לירושלים.

 

המתנדבים בעם ברכו ה'

בעלי שמעון ז"ל יזם והקים את חוג המשניות שבו למדו יחד משנה וגם טיילו באזור בעקבות הלימוד.

 

אחד יחיד ומיוחד

הקהילתיות והחסד שיש בישוב.

 

שינוי לטובה

תחבורה ציבורית בתוך הישוב עבור האנשים המבוגרים שקשה להם ללכת, ויותר בניה לצעירים במחירים סבירים.

 

הבה נאחל

אני מאחלת ליישוב שימשיך לצמוח ולשגשג, שנמשיך לראות גם בעוד הרבה בשנים זקנים, מבוגרים, צעירים וילדים הולכים ברחובות אלון שבות שמחים ומאושרים, ושתמשיך להיות העזרה ההדדית והחסד שיש ביישובנו המקסים.