רפי ועדינה ברנשטיין

באנו, ראינו, נשארנו

הגענו לאלון שבות בשנת תשל"ו, 1976.

 

משפחה זה הכול

יש לנו ששה ילדים נשואים, שארבעה מהם גרים בגוש עציון.

 

חוק הדתיים השלובים

לאה פרידלר, אמא של עדינה, גרה ביישוב. בננו ישראל ותהילה ברנשטיין גרים באלון שבות עם משפחתם, ואח של עדינה, אבי ורותי פרידלר ושלושה מילדיהם.

 

העבודה היא חיינו

שנינו פנסיונרים. בעבר היינו מורים לחינוך מיוחד. רפי לימד במכללת הרצוג ועדינה לימדה במכללה ירושלים לבנות. היום רפי לומד כאן בכולל ועסוק בספורט, קתדרה ושאר בילויים. עדינה לומדת קצת לימודי קודש ומבלה.

 

סיפורים מהשנים הראשונות

עדינה: הדירה הראשונה שלנו הייתה בסמוך למשפחת רוזנברג תמר ויצחק. בגלל ששתינו היינו ג'ינג'יות אנשים חשבו שאני אחותה.

 

זה מרגש גם אותנו

היינו בוועד הפעולה לשחרור יוסף מנדלביץ. כששוחרר והגיע מהכלא הסובייטי ישר לאלון שבות, חיוור וחלש, ביקש למחרת בבוקר לחבור אל רפי לריצת בוקר. וכך היה. כשרצו ביקש לדעת כיצד עושים בצבא "סחיבת פצוע", ורפי הרים אותו על הכתפיים.... מיד אחר כך ביקש אף הוא, לסחוב את רפי "סחיבת פצוע". וכך במצבו ה"חלוש" והחיוור סחב את רפי הבריא, על כתפיו....

 

אחד יחיד ומיוחד

הייחוד של אלון שבות הוא באווירה התורנית, הערבות ההדדית, מגוון שעורי תורה ותפילות.

 

שינוי לטובה

היינו מוסיפים לכל בית פרטי בניה לגובה של כ- 2 קומות כדי להרבות את האוכלוסיה הצעירה ביישוב.

 

הבה נאחל

אנחנו מברכים את היישוב בהוספת משפחות צעירות, להמשך קהילה תוססת ונחמדה כפי שהיה כשהגענו לכאן.