זאב ורבקה ולק
באנו, ראינו, נשארנו
הגענו לאלון שבות בתשל"ח, 1978.
משפחה זה הכול
אנחנו נשואים יותר משישים (60) שנה ולנו שישה ילדים: עודד במודיעין, דרור באלעזר, רותי בתל אביב, ערן במודיעין, נסיה באלעזר, שירה במודיעין. זכינו בכעשרים (20) נכדים ובכמה נינים.
העבודה היא חיינו
שנינו עסקנו בחינוך כארבעים (40) שנה. לאחר 15 שנו הוראה באבן שמואל עברנו לאלון שבות. רבקה הייתה מחנכת בממ"ד קרית ארבע כ- 25 שנה. זאב הקים את מתנ"ס גוש עציון בתשל"ח (1978) ב'יד שפירא', שהיה מבנה בודד בגבעה הצהובה. אחר כך היה בצוות בית הספר האזורי, ובהמשך - יועץ חינוכי בישיבות תיכוניות.
סיפורים מהשנים הראשונות
מבנה 'יד שפירא' היה כמעט ריק מתוכן ומנותק מן הסביבה. בינו לבין בית הספר האזורי הקטן, שנבנה ליד האלון הבודד, היה רק כרם ענבים. בהדרגה הכנסנו חיים למקום השומם והפכנו אותו למתנ"ס אזורי.
זה מרגש גם אותנו
זאב: כשבאתי לאלון שבות, ביקשתי מהשירות המטאורולוגי לשמש כ"צופה גשם מתנדב". מאז אני עוסק במלאכה זו כארבעים (40) שנה ושמח לעדכן את התושבים מדי יום בכמות המשקעים ובהשוואתה לממוצע השנתי וכן לדווח על גובה השלג.
המתנדבים בעם ברכו ה'
מלבד מדידת הגשם ערך זאב את העלון היישובי "בדי אלון" בשנות התשעים ולעתים השתתף גם באירגון פעילות תרבותית.
הבה נאחל
שיתקיים בנו ביתר שאת "חברים כל ישראל"!
