חנן ואיילה שלזינגר

באנו, ראינו, נשארנו

הגענו לאלון שבות בתשמ"ב (1982).

 

משפחה זה הכול

חנן עלה ארצה מארה״ב ואילה נולדה בירושלים. הגענו לאלון שבות כי חנן למד בישיבת 'הר עציון. יש לנו ארבעה ילדים – שני בנים ושתי בנות, ותודה לא-ל אחד עשר (11) נכדים. אנחנו אוהבים את היישוב וכמובן את התושבים. יצאנו ותמיד תמיד חזרנו הביתה.

 

חוק הדתיים השלובים

אין לנו קשרים ביולוגיים ביישוב, אבל משפחת קשתיאל אימצה אותנו מאז ועד היום.

 

העבודה היא חיינו

חנן לימד תורה בבתי מדרש וגם למד בכמה מוסדות תורניים. כיום עוסק בפיוס בין ישראלים ופלסטינים, מטעם יוזמת "שורשים", שהוא אחד המנהלים שלה, ומלמד גמרא לנשים מחו"ל בבית המדרש של "נשמת". אילה הייתה גננת בישוב ואחרי עשר (10) שנים "עלתה" לכיתות א׳-ב'. עד היום מלמדת אילה כיתות אלו בבית הספר 'שירת חנן'.

 

סיפורים מהשנים הראשונות

אילה: כשהגענו לאלון שבות גיליתי שיש כאן אישה מדהימה שתוכל לחזק אותי כגננת מתחילה. פניתי לשולמית לביא (ע"ה), מוותיקות הגוש שהייתה גננת בכפר עציון לפני חורבנו, ונוצר בינינו קשר חזק. היא הייתה מבקרת בגן וגם בבית שלי. כל שנה בראשון בספטמבר היא הייתה מביאה הפתעה לילדים. אימצתי את הרעיון ומנסה ללכת בדרכה.

 

זה מרגש גם אותנו

אילה: ראיתי מודעה ב'בדי אלון' שמשפחת בן פזי מחפשת דירה כי לבנם שמריהו יש בר מצווה. הלכתי לתת לרינה את המפתח והיא כבשה את לבי. ומאז ועד יום מותה היינו בקשר עמוק עם המשפחה כולה.

 

המתנדבים בעם ברכו ה'

אילה התנדבה לוועדת קליטה ומאוד שמחה לקבל את התושבים החדשים. כבר זכינו גם לארח. אנחנו רוצים להמשיך את הקשר הלאה בשמחה.

 

אחד יחיד ומיוחד

אלון שבות ייחודי בעזרה ההדדית, האכפתיות והשלווה ששוררת כאן.

 

שינוי לטובה

יותר מפגשים חברתיים שיתאימו לשכבות החברה ביישוב. יש לנו תחושה שהגיל שלנו נופל בין הכיסאות ויש פער בין גיל הוותיקים לבין גיל הצעירים.

 

הבה נאחל

אנחנו מברכים את אלון שבות שלנו שיגדל ויתפתח כיישוב לדוגמה.