יואב ורבקה ברזילי
באנו, ראינו, נשארנו
הגענו לאלון שבות בתשנ"ב (1992).
משפחה זה הכול
במקור שנינו קיבוצניקים מיבנה (רבקה) ומסעד (יואב). הגענו לראש צורים במסגרת שנת שרות אחרי הצבא, שם גרנו במשך 13 שנה ושם נולדו 5 מילדינו. משם יצאנו לשנתיים כשליחי 'בני עקיבא' למנצ'סטר. שם החלטנו לעזוב את ראש צורים אך להישאר בגוש עציון ועברנו לגבעה ממול – לאלון שבות. המעבר מ- 15 שנים של עשייה חברתית מאוד אינטנסיבית בקיבוץ קטן ומאתגר ואחר כך כשליחים היה ממש מרגיע. פתאום הייתה תחושה שאפשר רגע להתכנס פנימה לתוך הבית ולא רק להשקיע 24/7 בקהילה ובסניף.
חוק הדתיים השלובים
אחיה וגיסתה של רבקה, מנחם ושולמית כהנא הם "האחראיים" העיקריים על ההחלטה שלנו לעבור ליישוב. הם המליצו לנו לבא לגור לידם ואנחנו מרגישים חבים להם הרבה תודה על כך.
העבודה היא חיינו
רבקה עבדה תמיד בחינוך הגיל הרך וממשיכה בכך עד היום. בין השאר פיקחה והדריכה במעונות של אלון שבות מטעם מחלקת הגיל הרך במתנ''ס ושימשה כמדריכה פדגוגית במעונות בגוש עציון, ואחר כך בעמותת 'בשבילי החינוך'. במקביל עוסקת באימון, ייעוץ, ליווי והדרכה להורים ולזוגות.
יואב עבד ברפת, בלול ובמפעל עד שעבר להוראה לאחר תקופת השליחות במנצ'סטר. גם בזמן שגרנו בראש צורים עבד כמורה ומחנך בבית הספר האזורי. במקביל נכנס למכללת הרצוג וב- 30 השנים האחרונות מנהל את המינהל האקדמי במכללה. עתיד לפרוש בקרוב לגמלאות.
סיפורים מהשנים הראשונות
בתשל"א (1971) הגיע יואב לישיבת 'הר עציון' שהייתה אז בשנתה השנייה באלון שבות. הוא היה תלמיד בכיתה י' שבמסגרתה יוצאים בני הקיבוץ לכמה חודשי לימוד ישיבתי. מבחינה רוחנית אלו היו חודשים מעוררי השראה שהשפיעו עליו רבות, גם תנאי המגורים הותירו רושם עז. הם התגוררו בתחילה באוהל, וכאשר הוא קרס בחורף המקפיא הם עברו לבית של משפחת מבורך שהיה בשלבי בנייה ראשונים וללא חלונות... והשאר היסטוריה. כבר אז נזרעו הזרעים הראשונים שלנו בהר.
המתנדבים בעם ברכו ה'
יואב היה חבר ועד הישוב בתקופת הבנייה של השכונה החדשה, ואחר כך בצוות הגבאים של בית הכנסת הוותיק. התפקידים האלה לימדו אותנו הרבה על היישוב ועזרו לנו להבין טוב יותר היכן אנחנו חיים .
שינוי לטובה
לחדש את תנופת הבנייה שנעצרה בטרם עת.
הבה נאחל
ברכת בניין וקליטה מחודשת של דור צעיר ובנים ממשיכים.
