אברהם גולן

באנו, ראינו, נשארנו

הגעתי לאלון שבות בתשל"ז, 1977.

 

משפחה זה הכול

רעייתי המנוחה דליה ז"ל ואני נרשמנו אצל מושקו לתוכנית "בנה ביתך" ב-1970 ויצאנו בשליחות הסוכנות לפריז כדי לחסוך כסף לבנייה. בשל מחלת רעייתי ופטירתה ב-1973 בניית הבית התעכבה ועליתי ליישוב עם בתי אדוה בתשל"ז (1977). שנה מאוחר יותר נישאתי בשנית ונולדה בתי יפית.

הבנות נישאו ובנו את בתיהן. בתי הגדולה גרה בנופי פרת ובתי הקטנה גרה בראשון לציון.

 

העבודה היא חיינו

הייתי כל השנים מורה למקצועות היהדות, בסמינר למורים בפריז ובבי"ס ע"ש רנה קאסין ברמת אשכול בירושלים. מאז פרישתי לגמלאות אני עוסק בכתיבת דפי פרשת שבוע מדי שבוע.

 

זה מרגש גם אותנו

התרגשתי בטקס כניסה לכיתה א' של יפית והרגשתי קצת עצוב בגלל שעכשיו יש לי שותף משמעותי בגידולה והיא כבר לא "רק שלי". מכריי ביישוב עודדו אותי ואמרו שהדבר לא יגרע מהקשר בינינו.

 

המתנדבים בעם ברכו ה'

בכל שבת אני מחלק בבית הכנסת דפי פרשת שבוע שכתבתי. מתחילת הקורונה אני תולה אותם ברשות הרבים לטובת מנייני הרחוב.

 

אחד יחיד ומיוחד

כיום היישוב גדול ומגוון וקשה לחשוב על מאפיין אחיד לכל גווניו וקהילותיו בבתי הכנסת השונים.

 

שינוי לטובה

הייתי שמח לו הייתה יותר סובלנות כלפי דעות אחרות ושונות.

 

הבה נאחל

מאחל לאלון שבות שתתפתח בשנים הבאות כמו בשנים הראשונות תוך שמירה על החזון שהביא אותנו עד הלום.