ליאורה ברנע
באנו, ראינו, נשארנו
הגענו לאלון שבות בשנת תש"ם (1979).
משפחה זה הכול
יש לנו 4 ילדים – סיון, ברק, כרמית ויפתח. ברק וכרמית עם משפחותיהם גרים בכפר עציון, סיון ומשפחתה גרים במודיעין ויפתח ומשפחתו גרים בהרצליה.
חוק הדתיים השלובים
אנו מחותנים עם משפחת מרים ווייס. בתנו סיון נשואה לבנם מיכי. להם ארבעה ילדים, והבכור בהם (הנכד המשותף) נשוי.
העבודה היא חיינו
במקצועי אני יועצת חינוכית ומורה לפסיכולוגיה וסוציולוגיה. ב"ה עדיין עובדת גם כיום.
סיפורים מהימים הראשונים
למדתי באוניברסיטה בירושלים ונהגתי לקחת טרמפיסטים מהשער. כך הכרתי רבים מתושבי הישוב. כולם נראו לי ותיקים ביותר, עד שהתברר שלא מעט מהם הגיעו כשבוע שבועיים לפנינו...
זה מרגש גם אותנו
קבלות הפנים לאסירי ציון שיצאו מרוסיה, וסעודות משותפות של כל הישוב כשמנינו מתי מעט.
סיפור נוסף, באחד הימים הראשונים לקחתי טרמפ לירושלים את גברת דבורה פאר (אמא של לאה סרי), ותוך כדי שיחה התברר שהיא גדלה בבית יתומים שהיה מול בית משפחת אבי, בעיירה קטנה בגרמניה, והיא זכרה אותו ואת משפחת סבי מצוין. לימים הגיעו אבי ודודיי (כולל דוד שבא מניו יורק) לבקר אותה, והייתה התרגשות רבה. הם נזכרו בימים קדומים באמצעות תמונות משותפות שלהם. 50 שנה לא נפגשו...
המתנדבים בעם ברכו ה'
בתקופות שונות הייתי חברה בועד היישוב, מה שהיה מרתק ומאתגר כאחד. הייתי חברה בוועדות תרבות, תחביב חביב עלי... כמו כן התנדבתי בגמ"ח השמחות.
אחד יחיד ומיוחד
הייחודיות של אלון שבות היא בחברה המכילה והסובלנית, יחסי אנוש נפלאים, תחושת שייכות וגאוות יחידה. אנשי הישוב כולם אוהבי הארץ והעם, יש ערבות הדדית ומוסדות חברתיים נפלאים, ויש אפשרויות רבות ללמוד ולהעשיר את עולמנו הרוחני. אני מברכת בכל יום על שהגעתי לכאן.
שינוי לטובה
הייתי מגדילה את היישוב ומאפשרת לזוגות צעירים להתיישב בקרבנו.
הבה נאחל
שגשוג וצמיחה ליישוב ככלל ובריאות ונחת לתושבים בפרט, שהיישוב ימשיך להתמלא בתושבים ותהיה שביעות רצון כללית מאופי היישוב.
