יפה קלין

באנו, ראינו, נשארנו

הגענו לאלון שבות בתשל"ב (1972).

 

משפחה זה הכול

משה ז"ל ואני עלינו לארץ מארה"ב עם שני ילדים - חנינא ואורה (היום מייזליש). הגענו לאלון שבות בפסח תשל"ב ובנינו כאן את ביתנו. לאחר כמה שנים אימצנו את צחי. כיום יש לנו עשרה נכדים ושמונה נינים כן ירבו.

 

חוק הדתיים השלובים

עודד ואורה מייזליש ומשפחתם, צחי וענבל קליין וילדיהם, אשי ושירה גלזר וילדיהם, כולם גרים באלון שבות. (ארבעה דורות)

 

העבודה היא חיינו

משה ז"ל עבד כפסיכולוג קליני וכמרצה בכיר במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן. הייתה לו סמיכה לרבנות ועסק בלימוד תורה בקביעות כל חייו. אני עסקתי בתחומי אומנות מגוונים, וכן כמורה לשיטת אלכסנדר ושילוב טיפולי גוף-נפש.

 

סיפורים מהימים הראשונים

הישוב היה קטן, מגובש ומשפחתי, כולם הכירו את כולם ואמרו זה לזה שלום ברחוב. הייתה הרגשת חלוציות וראשוניות, והיה קשר חזק להיסטוריה של המקום ולמורשת גוש עציון.

 

זה מרגש גם אותנו

כשאסיר ציון יוסף מנדלביץ עלה לארץ ישראל, לאחר שנים רבות בכלא הסובייטי, הוא הגיע לאלון שבות. כל היישוב יצא לקראתו בשירים ובריקודים ברחובות, והייתה התרגשות גדולה.

 

המתנדבים בעם ברכו ה'

משה ז"ל היה בוועד הישוב ובוועדת חינוך שנים רבות, ואני עסקתי בעיקר בפעילות לא פורמאלית בבית. ביתנו תמיד היה פתוח לכל אדם, ורבים האנשים שקיבלו מאתנו עזרה וסעד בתקופות קשות.

 

אחד יחיד ומיוחד

ייחודו של אלון שבות הוא בהיותו התיישבות חדשה בחלקי ארץ ישראל ההיסטוריים והיישוב הקהילתי הראשון בארץ ישראל.

 

שינוי לטובה

לשנות את הגישה, ולהסדיר את ההתיישבות הצעירה בגבעת החי"ש!

 

הבה נאחל

אני רוצה לברך את היישוב בהתחדשות! שתהיה תנופת בנייה, חנויות, בית קפה ומסחר מקומי, שיבואו משפחות צעירות לישוב, שיהיו הרבה ילדים, שתהיה חברות וידידות בין האנשים, ושרוח החלוציות שהייתה בעבר, תמשיך ללוות את כולנו גם בהמשך.