אהוד ואסתי רוסט

באנו, ראינו, נשארנו

הגענו לאלון שבות בתשל"ט, 1978.

 

משפחה זה הכול

הגענו לישוב כזוג צעיר, וכאן נולדו וגדלו ששת ילדינו.

 

"חוק הדתיים השלובים"

ההורים של אסתי יצחק ודבורה רוזנברג גרים בישוב כבר 15 שנה. האימא דבורה נפטרה ביישוב. גם אחות של אהוד, טלי זנדברג גרה בישוב עם בעלה פסח ומשפחתם.

 

"העבודה היא חיינו"

אהוד: כשהגענו לאלון שבות הייתי רכז הנוער והקמתי את סניף 'בני עקיבא' ביישוב. אחר כך עברתי למכללת הרצוג, שם אני משמש כדיקן התלמידים כבר כ- 40 שנה.

אסתי: עבדתי כמחנכת בבית הספר האזורי בגוש עציון ומשם עברתי לנהל את בית הספר 'עשה חיל' באפרת. אחר כך מילאתי תפקידי פיקוח במשרד החינוך, כאשר החשוב בהם היה תפקיד הסגנית לפדגוגיה במינהל החינוך הדתי. לאחר פרישתי לגמלאות פתחתי קליניקה לייעוץ אישי, זוגי ומיני ואני מטפלת NLP בהדרכת טריינר.

 

סיפורים מהשנים הראשונות

באחת השנים הראשונות של סניף 'בני עקיבא' הכינו החניכים בעמל רב שוק פורים. באותה שנה ירד בפורים שלג כבד עד גובה הברכיים והיה מאוד קשה להגיע לסניף.

 

זה מרגש גם אותנו

אחרי הרבה שנים של הקפאת הבנייה באלון שבות, הותר לבנות 8 בתים במגרש שנקרא בזמנו "המשולש". זה היה בתקופת הסכמי אוסלו. מאוד התרגשנו כשזכינו במגרש ושנזכה לבנות בית בתקופה כה קשה. ב"ה למרות האיומים בתקופת אוסלו אנחנו נמצאים בביתנו כ- 30 שנה.

 

"המתנדבים בעם ברכו ה'"

שנינו היינו חברים בוועדת החינוך ובוועד היישוב.

 

אחד יחיד ומיוחד

הייחוד של אלון שבות הוא בהיותו יישוב נעים, פתוח, ומכיל סגנונות שונים ומגוונים.

 

שינוי לטובה

כדאי לשנות את המראה האסתטי של הישוב, ובעיקר להרחיב אותו כדי שצעירים יוכלו להשתלב בו.

 

הבה נאחל

אנחנו מאחלים שהיישוב ימשיך להתפתח, שיימשכו הערבות ההדדית ומעשי החסד, שנזכה כולנו לעוד שנים רבות של בריאות, חברות, ביטחון ושלום.