מאיר ונטע אורבך

באנו, ראינו, נשארנו

הגענו לאלון שבות בתשל"ח, 1978.

 

משפחה זה הכול

הגענו לאלון שבות עם שלושה ילדים, ועוד ארבעה נולדו בזמן מגורינו כאן.

נטע: את הדירה שגרנו בה קיבלנו בזכות עבודתי כמנהלת המעון, תפקיד בו עבדתי במשך שנתיים.

 

"חוק הדתיים השלובים"

בתנו נעמה עמיאור והחתן חזי גרים בשכונת המשתלות עם חמש בנותיהם.

 

"העבודה היא חיינו"

בעשר השנים הראשונות באלון שבות עבד מאיר כמדריך תיירים.

כיום נטע גמלאית ומאיר עוסק ביודאיקה עתיקה.

 

סיפורים מהשנים הראשונות

נטע: כשהגעתי לארגן את הדירה לקראת מעבר, הייתי בהריון בחודש שביעי. מיד הגיעו השכנות – רותי מדן, רבקה דיאמנד, מרים אורבך ואחרות, וערכו לנו קבלת פנים מדהימה, כיבדו במים ואבטיח ודאגו לנו מאוד, וילדיהן חברים של ילדינו עד היום.

 

זה מרגש גם אותנו

בזמנו משפחת מדן גרה מתחתנו. כשיעקב נפצע ברגלו בפיגוע, אנחנו עזרנו לרותי. מאיר חבש מדי יום את רגלו של יעקב והרגשנו שאנחנו יכולים לסייע.

אירועים נוספים: מסיבות ט"ו בשבט ופורים שהיו נהדרות.

נטע: מלחמת המפרץ הראשונה ואני משמשת בתור יו"ר הועד, מקבלת גיבוי מהתושבים על ההחלטה שלא לקבל חלק מהאורחים הרבים שהגיעו ממרכז הארץ, שהיו להם תינוקות, כיוון שלא היו מספיק ממ"טים (אוהלי החמצן שחולקו אז).  כבר למחרת הביא הצבא את הציוד לכולם...

 

"המתנדבים בעם ברכו ה'"

נטע: התנדבתי לוועד ההורים בגני הילדים, הייתי חברה בוועדת תרבות, שימשתי חברה בוועד היישובי והייתי יושבת ראש הוועד בזמן מלחמת המפרץ.  כמו כן התנדבתי בגמ"ח השמחות במקלט והקמתי מועדון חוגים לילדים באלון שבות.

מאיר: כיום אחראי על שיעור פרשת שבוע בבית הכנסת בגבעת העץ.

 

אחד יחיד ומיוחד

העזרה והחברות הקהילתית, הכבוד ההדדי. כיף להתנדב באלון שבות.

 

שינוי לטובה

השקעות בבניין למען הדור הצעיר, להפוך את אלון שבות ליישוב ירוק עם שותפות של כל התושבים. ללמד את הצעירים לומר שלום לכל אדם.

 

הבה נאחל

התפתחות נוספת בבנייה ובתחום הקהילתי עבור הדורות הצעירים יותר, ופעילויות משותפות בין כל הגילאים.