יעקב (יענקל'ה) כץ

יענקל'ה (קרוי ע"ש סבו) נולד בכ"ה בסיוון תש"ה (1945) ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, להוריו אליעזר בן-ציון ורחל, שפעלו במסגרות יהודיות וציוניות.

יענקל'ה, הקטן מחמשת ילדיהם, התעניין מגיל צעיר במדינת ישראל. בלומדו בבית ספר התיכון 'קינג דיוויד', הודיע להוריו כשבסיום לימודיו ייסע ללמוד בישיבה בישראל.

בנערותו פעל ב'בני-עקיבא' והדריך חניכים ל'תורה ועבודה'. אז התגלה אופיו המיוחד; בעל ניגודים, רציני וסקרן ששואף ללמוד ולדעת, מעמיק ובעל שיקול דעת וחוש הומור, ציני ומלא כריזמה, שלא לוקח את עצמו או את המדע ברצינות רבה מדיי.

בקיץ תשכ"ג (1963) נפרד יענקל'ה מהוריו, נסע לבדו לישראל, הגשים את חלומו ללמוד לביתו הראשון בישראל, בישיבת ההסדר 'כרם דיבנה', והיה לבחור ישיבה. בישיבה התחיל ללמוד עברית, פגש לראשונה ישראלים, ידידי נפש עד יומו האחרון. למרות הקשיים בגלל הריחוק מהבית, קשיי השפה והשעות הרבות בבית המדרש מול גמרא פתוחה, הצליח להשתלב ולפרוח.

בתשכ"ו (1966) התגייס לצנחנים, והיה למודל לבני דודיו שהגיעו ללמוד בישיבה, התגייסו לצה"ל והשתקעו בארץ.

במלחמת ששת הימים זכה להיות ממשחררי ירושלים. האירוע עיצב את אישיותו ואת השקפתו עולמו הפוליטית.

אחרי המלחמה התחתן עם שלומית לבית מושקוביץ, צברית, בת משואות-יצחק. למרות הרקע השונה, האהבה ניצתה ופרחה. גם הוריו התאהבו בהוריה ומהר נוצר קשר עמוק בין המשפחות.

בשנים הראשונות התגורר הזוג הצעיר ב'אבן-שמואל', ויענקל'ה לימד בתיכון בקריית-גת. לאחר שנה נולד בכורם ארנון, ובשלוש השנים הבאות נולדו מוריה וגלעד.

בתשל"ב (1972) החליטו יענקל'ה ושלומית להצטרף לאלון שבות, היו משלושים המשפחות הראשונות ועל כך הייתה גאוותם. יענקל'ה היה לפעיל מרכזי ביישוב, יו"ר הוועד, גבאי ושותף של הרב פרל בהפעלת הגמ"ח, מייעץ לרבים.

לאחר שנולדו שילה ואורה יצאה המשפחה לשליחות חינוכית ביוהנסבורג מטעם הסוכנות היהודית. ארבע וחצי שנות השליחות הגשימו ליענקל'ה עוד חלום שחלם כשעלה לארץ. סגירת מעגל; התלמיד גדל והיה למנהל לימודי היהדות בבית-ספר 'קינג דיוויד'. יענקל'ה קירב לבבות ושכנע יהודים רבים לעלות לארץ.

ביוהנסבורג נולדו נבו וברנע. יחד עם עבודתו החינוכית, סיים יענקל'ה דוקטורט בחינוך והחל לסלול את דרכו באקדמיה בתחום החינוך. בשובם ארצה התחיל ללמד באוניברסיטת בר-אילן כעוזר מחקר, והתקדם במקצועיות עד לניהול בית-הספר לחינוך. עקב המצב הביטחוני התנדב יענקל'ה לקורס קציני מילואים, בגיל 37 ואב לשבעה ילדים.

יענקל'ה היה אדם פתוח, יצר קשרים חברתיים עם חרדים, חילונים ונוצרים אוהבי ישראל, והתחיל להתעניין בפוליטיקה הארצית. בתשנ"ה (1995) נוצר קשר עם מועמד 'הליכוד' לראשות הממשלה, בנימין נתניהו. הקשר התהדק עם השנים ויענקל'ה היה איש סוד לנתניהו. הוא ראה בקשר עם נתניהו שליחות ראשונה במעלה, זכות עצומה ואחריות גדולה, שנטל על עצמו בחרדת קודש. חברותם הקרובה התבטאה בהספד מרגש שנשא ראש הממשלה נתניהו בהלווייתו של יענקל'ה. הספד מדם לבו של אדם שאיבד חבר ואח לדרך ולעשייה.

ב-15 שנותיו האחרונות נחשף יענקל'ה לעולם החסידי, התקרב למוהר"ש מיבנאל, והתעמק בתורת רבי נחמן מברסלב. לעשייתו האקדמית, הציבורית והמשפחתית, נוסף ניחוח חסידי, מלא שמחה ואמונה. יענקל'ה הִרבה לבקר בקבר רבי נחמן, ותמיד כשחזר מאומן קרן עור פניו.

יענקל'ה ושלומית ראו עין בעין את חשיבות חינוך ילדיהם, ולא חסכו זמן, מאמצים ומשאבים כדי שכל ילדיהם ימשיכו את מסורת בית אבא וישמרו תורה ומצוות בדרך הציונות הדתית, יתרמו לקהילה ויפעלו למען העם והארץ. המשפחה הייתה חשובה להם מהכול, זכו לחתן את שבעת ילדיהם, לראות 39 נכדים ולצפות לנין/ה הראשונ/ה.

יענקל'ה היה גאה בילדיו, יעץ להם כשפנו לעצתו והיה מאושר כשהיה מעורה בחייהם, בחיי נכדיו, ובהחלטותיהם. היה סבא מסוג אחר, ואופיו המיוחד אִפשר לו קשר אישי עם כל נכדיו, הגדולים והקטנים. 

פטירתו הפתאומית בראש השנה תשפ"א, בגיל 75, פערה חור גדול בלִבות בני משפחתו, חבריו הרבים, עמיתים ושועי עולם. חסרונו הגדול יורגש עוד שנים למשפחתו. משפחת אלון שבות איבדה את אחד מבכירי בניה, אדם שחי חיים מלאים, שלמים וטובים, ששאף לשנות את המציאות ולהיטיב עם החברה שבה חי. עליו אמרו חז"ל "מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים".