מרדכי ודבורה ברקוביץ

-

באנו, ראינו, נשארנו

הגענו לאלון שבות בתשמ"ו (1986).

 

משפחה זה הכול

עלינו ארצה עם ארבעה ילדים לאחר חמש שנות מגורים, אחרי נישואינו, בחו"ל, וב"ה נוספו לנו עוד ארבעה בארץ. משתדלים לנהל בית פתוח לאורחים כמה שאפשר.

 

חוק הדתיים השלובים

יש לנו ביישוב בני דודים רחוקים - קשר משפחתי עם משפ' גרטל (מצד אבא של דבורה) ומשפ' הלימי (מצד אימא של דבורה).

 

העבודה היא חיינו

מרדכי עובד בתכנות - גם כשעלינו והיינו ב'כולל' המשיך מרדכי לפרנס את המשפחה בקיץ בארה"ב. מרדכי עבד בכמה חברות במשך השנים ולאחרונה עובד עבור ארגון OU  בסידור מאגר הכשרות שלהם.

דבורה לימדה כמה שנים בתיכון לפני שעלתה, ניהלה משפחתון כמה שנים, מילאה מקום במעון אלון שבות לתקופה קצרה ואז הגיעה למשרד ישיבת 'הר עציון' ומאז עובדת שם.

 

סיפורים מהשנים הראשונות

הגענו ל'כולל' ושמחנו שקולות הבכי היו לאו דווקא מהבית שלנו...

 

המתנדבים בעם ברכו ה'

שנינו היינו מעורבים בהקמת בית ספר 'אורות עציון' ועמותת 'אורות עציון', כולל ספונג'ה לקראת פתיחת המחזור הראשון. כמו כן, דבורה תרמה כליה וממליצה בחום.

 

אחד יחיד ומיוחד

טיב האנשים - עושי חסד, לומדי תורה.

 

שינוי לטובה

הייתי מעלה את תמונות התושבים באתר הארכיון כבר מזמן, כי יש תושבים רבים ולא רק מהשכונה החדשה, שאיננו מכירים בשמותיהם.

 

הבה נאחל

אריכות ימים.